שני אמני הרחוב יונתן כוכבא ודמיאן טבק, נהגו לעטר קירות ברחובות תל אביב בציורי גרפיטי מקצועיים ומושקעים. בתביעה שהם הגישו נגד הצלמת מרב דהן פרץ, הם טענו כי היא תיעדה ציורי קיר שלהם, הדפיסה אותם ומכרה אותם.

כראיה לדבריהם הם הביאו צילומים רבים מעמוד הפייסבוק שלה, בהם נראים תמונות ממוסגרות או הדפסים על קנבס של ציורי הקיר שלהם, בכל מיני בתים ומשרדים וכן בלובי של מלון בתל אביב. הם גם טענו כי לא רק שהיא לא העניקה להם קרדיט על הציורים, אלא שהיו מקרים שבהם היא חתכה את חתימתם מהתמונה.

הצלמת מצידה, טענה כי מדובר בתביעה מופרכת וחסרת כל שחר. היא טענה כי היא צילמה את התמונות כי אוהבת אמנות רחוב, אך היא לא מכרה אותם וכל התמונות שהיא הדפיסה ניתנו במתנה לחברות שלה. גם בנוגע לתמונות שנתלו בלובי של המלון, היא טענה כי המלון הוא של הגרוש שלה, שביקש ממנה שתדפיס עבורו שתי תמונות והוא שילם ישירות לבית הדפוס.

היא גם טענה כי לא הייתה לה כל דרך לדעת מי צייר את אותם ציורי קיר, "בסך הכל מדובר בגרפיטי ברחוב, ואשר לא היה לו כל פרט מזהה", כתבה בכתב ההגנה והוסיפה כי לא מדובר ביצירות אמנות אלא בסך הכל ב"קשקושי גרפיטי חביבים". עוד היא תהתה "היעלה על הדעת כי כל אזרח מן השורה אשר ישרבב ציור על קיר יטען כי מדובר באומנות ייחודית ויגיש תביעות חדשות לבקרים".

השופט רון גולדשטיין שדן בתביעה הזאת, עשה כפי הנדרש עבודת מחקר מקיפה ותיאר את תולדות הגרפיטי החל מציורי המערות לפני עשרות אלפי שנים ועד להשתכללות ציורי הרחוב של ימינו עם אמנים ידועים כמו בנקסי. לבסוף הוא קבע כי יש לאמני הרחוב זכויות יוצרים והסביר כי אין הבדל בהשקעה בין יצירה אמנותית שנוצרה בסטודיו ליצירת גרפיטי מלבד המיקום שבהן בוצעה העבודה.

השופט קבע כי הפרסומים של הצלמת בדף הפייסבוק שלה כאשר לצידם היא כתבה משפטים כמו "צילום הגרפיטי שלי... בין האהובים עליי ועל לקוחותיי", או "צילומיי בבית הלקוח" ועוד הם העתקה אסורה של יצירות הגרפיטי.

בסופו של דבר פסק השופט כי עליה לשלם לאמנים, שאחד מהם נפטר במהלך הדיונים, 130 אלף ש"ח על הפרת זכויות היוצרים וכן 32.5 אלף ש"ח עבור שכ"ט עורך דין והוצאות משפט.

את פסק הדין חתם השופט גולדשטיין בפיסקה נהדרת המתארת באופן ציורי מאוד את הרחובות המובילים אל בית משפט השלום בתל אביב, רחובות שקירותיהם מעוטרות בציורי קיר רבים וכך הוא כתב: "בכל סיור במתחם נגלה לעין פסיפס מרהיב של יצירות - כאן דיוקן של רבש"צית, גיבורת עוטף עזה המגינה על ביתה, שם מיצג טקסטואלי המשלב אותיות בשפות שונות, ובפינה אחרת קומפוזיציה סוריאליסטית המשתרעת על פני קיר שלם. תהליך ההתחדשות העירונית המתרחש במתחם זה, המונע על ידי יצירה אמנותית מתפתחת, ממחיש היטב את ההצדקה להכיר בזכויותיהם של היוצרים על פרי רוחם - גם כשהוא מתנוסס על קירות העיר. ובאופן סימבולי, לצדן של מאות יצירות רחוב אלה שוכן כאמור בניין בית משפט זה, שאליו הגיעו התובעים בבקשה למתן סעד המכיר בזכויותיהם ביצירות שיצרו".

עוד ב-

OpenAI לא עומדת בהבטחה: כיצד יישמרו זכויות היוצרים?

לכתבה המלאה

תביעות על זכויות יוצרים הן די נפוצות, כמו במקרה של להקת תיסלם שתבעה חברת פרסום, או ארקדי דוכין שתבע ערוץ טלוויזיה. אבל זה קורה גם הפוך כאשר אמן ידוע כמו אייל גולן, מקבל תביעה כזאת מאמנים אחרים.