בית משפט השלום (השופטת עדי ניר בנימיני) דחה הבוקר (שלישי) את תביעת הדיבה המתוקשרת, שהגיש העיתונאי אבנר הופשטיין כנגד אתר "פוליטיקלי קוראת", בעקבות תחקיר שפרסם בשנת 2022 תחת הכותרת "מה קרה בגלי צה"ל? מערכת של הטרדות מיניות, התעמרות והדרה".

הכתבה סקרה אירועים של הטרדות מיניות או התנהגות שאינה הולמת במעורכות עיתונאים ועובדים בגלי צה"ל. חלק מהכתבה עסק בהופשטיין, שיוחסה לו התנהגות מטרידה כלפי שתי חיילות שעבדו עימו, כאשר למחרת פרסום הכתבה שודרה ידיעת פולו-אפ בערוץ 13, שכללה ראיון (בטשטוש פנים ושם בדוי) עם אחת משתי החיילות שהתלוננו נגד התובע, ועם עורכת אתר "פוליטיקלי קוראת".

הופשטיין תבע הן את האתר שפרסם את התחקיר, והן את ערוץ 13 (לרבות את אבירם אלעד מנכ"ל חברת החדשות דאז), בטענה שבראיון הטלויזיוני המתלוננת הוציאה דיבתו. הופשטיין תבע גם את העיתונאי חיים לוינסון, על לא פחות מ-6 ציוצים באתר טוויטר, בהם התכתש עם הופשטיין וביקר אותו לאור ממצאי התחקיר שפורסם בעניינו, תוך שהוא טוען כי תחקירו של הופשטיין כנגד העיתונאית ליסה פרץ, לשעבר ב"הארץ", בטענה להתעמרות בעבודה, הוא בבחינת מוסר כפול, לאור הטענות כלפי הופשטיין עצמו מצד חיילות בגלי צה"ל. ערוץ 13 ולוינסון יוצגו על ידי עורכי הדין דור ליאונד ורם פרייס סיטון ממשרד זאב ליאונד ושות'. אתר פוליטיקלי קוראת יוצג על ידי עו"ד אסף דרעי.

בפסק דין יסודי ומנומק, שהתייחס בפירוט להתרשמותו של בית המשפט ממהימנות העדים שהעידו בפניו, נקבע כי עומדת לאתר "פוליטיקלי קוראת" הגנת האמת בפרסום ביחס לכלל התחקיר אך לא ביחס לכותרת המשנה, אשר הייתה ציטוט בוטה "אני מאונן על הקיר". יחד עם זאת, נקבע כי כן עומדת למפרסמות התחקיר הגנת עיתונאות אחראית גם ביחס לכותרת המשנה, וזאת לאור

התשתית העובדתית שהוכחה, כי התלונות כלפי הופשטיין היו גם ביחס למעשים ומגע, ולהתבטאויות רבות, ולא כגרסתו למקרה בודד שבו התבטא באופן גס. בית המשפט קבע כי יש להכיר במרחב שיקול דעת מסוים לעורך, וכי אל לו לבית המשפט לשים עצמו בנעליו של העורך, גם אם לדעתו היה ניתן להתנסח אחרת, או באופן הולם יותר.

התביעות של הופשטיין שיוצג על ידי עורכי הדין גדי בר-און ושי מרקוס, נגד ערוץ 13 ונגד חיים לוינסון, ששניהם יוצגו על ידי עו"ד ליאונד, נדחו גם הן, משנקבע כי הערוץ הצליח לבסס הגנת אמת בפרסום, וכי ללוינסון עומדות הגנות הבעת דעה ותום לב, ואף הגנת זוטי דברים.

בית המשפט ניתח את העדויות בתיק וקבע כי התגלו ליקויים ניכרים בטיפול הפנימי של תחנת גלי צה"ל בתלונות על הטרדות או התנהגות לא הולמת. נקבע כי מחומר הראיות עלה שלמרות שלהדס שטייף, שהעידה לטובת הופשטיין, לא היה כל תפקיד רשמי בתחנה בנושא הטרדות מיניות, היא פנתה מיוזמתה לאחת המתלוננות, על מנת לערוך בירור בעצמה.

כשנשאלה כיצד ידעה את זהות המתלוננת השיבה "דיברו על זה במערכת", ובתשובה לשאלה מי במערכת חשף את שמה של המתלוננת השיבה כי "מישהו אמר את זה". נקבע כי טניה פוליאק, הממונה על הטרדות מיניות בגל"צ דאז, הודתה בחקירתה הנגדית כי דווח לה על מגע "מעל הברך", קרי בירך, בניגוד לגרסת הופשטיין, וכי שוחחה על זהות המתלוננות גם עם נורית קנטי, בכירה נוספת בתחנה, אשר אמרה בחקירתה הנגדית בהקשר זה: "וואלה אני עיתונאית אני רכלנית, אני אוהבת לדעת מידע". בית המשפט ביקר התנהלות זו של אי שמירת סודיות פרטי המתלוננות.

עוד התייחס בית המשפט לדפוס בעייתי בתחנה הצבאית, כפי שעלה מעדותה של שטייף בחקירה הנגדית, אז הודתה כי "גלי צה"ל היא תחנת בית ... זה דברים שאנחנו פותרים בתוך התחנה ... ככה מתנהלת גל"צ... זה משפחה של בית". כשנשאלה שטייף בחקירתה אם זה לא מדאיג שזהות של מתלוננות נחשפת בקלות כזו בגלי צה"ל – אישרה שזו ההתנהלות בתחנה.

בית המשפט קבע כי הוא נותן אמון לגרסתו של הדר שיפר, העד מטעמו של לוינסון, אשר שימש כסגן ראש מחלקת החדשות בגל"צ ב-2016, אשר "עדותו הייתה נקייה, נצמדה לעובדות כפי שהוא זוכר אותן מזמן אמת, ללא השערות או סברות וללא מסקנות – ומבלי קרבה מיוחדת למי מהצדדים", בניגוד לעדותה של שטייף שהצהירה שהיא מיודדת עם הופשטיין הרבה שנים ואינה אובייקטיבית ביחס לפרשה.

בית המשפט קיבל את עמדת באי-כוחם של ערוץ 13 כי האמירות בראיון הטלויזיוני של המתלוננת בהן כינתה את הופשטיין "טורף", וייחסה לו "מבטי זימה", אינו עולה כדי קביעת עובדה חדשה אלא תיאור ציורי-מטפורי של האופן שבו המתלוננת (שהתלוננה על מגע חוזר ונשנה והטרדות מילולית, חוותה את הדברים. כמו כן קיבלה השופטת את הטענה שהפרסום בערוץ היה מאוזן וסביר, וכי שיגור התגובה המהירה של הופשטיין לפניה המקדימה של הערוץ אליו, מוכיחה שהיה לו זמן להשיב, ולמרות זאת לא בחר לספק מענה מפורט וענייני ולהציג ראיות לתמיכת גרסתו, אלא הסתפק באיום בתביעה מצד עורך דינו.

עוד ב-

חיים לוינסון אחרי הניצחון בבית המשפט: "סידר לנו חופשת אביב"

לכתבה המלאה

בעניינו של לוינסון נקבע כי התביעה נגדו נדחית, מאחר שתוכן הציוצים שפרסם לא חרג מגדר הסביר, וכי סגנונו הציני של לוינסון מוכר לגולשי הטוויטר ולכן המשקל שניתן לציוצים אלו על ידי הקורא הסביר הוא בהתאם. בית המשפט קיבל טענת בא כוחו של לוינסון כי בבחינת סבירות הפרסום יש מקום להתחשב בכך שהופשטיין התבטא באופן חריף ביותר בטוויטר כלפי לוינסון קודם לכן.