בתביעה שהוגשה על ידי עו"ד אנה אונגר ממשרד עורכי הדין אונגר-שויגמן, המייצגת את הורי הפעוטה המנוחה, נטען כי לכאורה סדרה ארוכה של כשלים ורשלנויות, בין השאר על ידי הצוותים הרפואיים בקופת חולים מאוחדת ובבתי החולים גליל-נהריה ושניידר, הובילו למותה של תינוקת בת שישה שבועות בלבד. 

על פי כתב התביעה, התינוקת נולדה כשהיא סובלת ממום לבבי חמור שניתן היה לאבחנו במהלך ההיריון, ולמנוע מבעוד מועד את הלידה. המום עצמו הינו בר טיפול וניתן היה לתקנו בניתוח מיד לאחר הלידה, אך על פי הנטען, התנהלות הלכאורה תמוהה של בתי החולים הנתבעים, והתרשלות הצוות הרפואי שניתח את הילדה, גרמו להסתבכות קשה במצבה הרפואי, ולמותה ללא עת, לאחר פרוצדורות רפואיות כואבות ומורכבות. על פי התביעה, הריונה של התובעת, התנהל תחת מעקב של רופאת נשים מקופת חולים 'מאוחדת'. התובעת הופנתה לייעוץ גנטי, שבסופו הומלץ שתעבור מספר סקירות בהיריון, כולל אקו לב. אך על פי הנטען, הרופאה מ'מאוחדת' שהפנתה את התובעת לייעוץ, לא שיתפה אותה בהמלצותיו, ולא הפנתה את התובעת לביצוע הבדיקות החיוניות.

בהמשך ההיריון, פנתה התובעת לבדיקות אצל רופאה פרטית, שבמהלך אחת מהן נצפה סינוס קורונרי מורחב בלב, שעל פי הנטען מהווה ממצא מחשיד מאד למום לבבי. חרף כך, הרופאה הפרטית החמיצה את הממצא המחשיד, לא רשמה אותו בדו"ח הרפואי, לא הפנתה לבדיקת אקו לב כמתבקש ולא דיווחה על קיומו של המום לתובעת. התובעת הגיעה למרכז הרפואי גליל-נהריה בשבוע 37.6 עם צירים, וילדה תינוקת במשקל 2.450 ק"ג. מיד לאחר הלידה התגלה כי התינוקת סובלת ממום לבבי מסוג TAPVR, מום שבו כלי הדם אינם מחוברים נכון ללב, ופוגעים בצורה קשה בהזרמת החמצן לכלל חלקי הגוף. 

בהתייעצות רופאים הוחלט להעביר את התינוקת לניתוח בביה"ח שניידר, אך על פי הנטען בתביעה, היות ומועד הניתוח נקבע לשבועיים לאחר הלידה, שוחררה הילדה לביתה עם הוריה, ללא כל השגחה רפואית. על פי הנטען, בחלוף שבועיים התקבלה התינוקת לניתוח בשניידר, כשהיא סובלת מלחץ ריאתי גבוה והיצרות באחד מוורידי הריאה. במהלך הניתוח, חוברה התינוקת למכשיר ECMO, הממשיך להזרים דם מחומצן לגוף, ומחליף באופן זמני את פעולת הריאות והלב. במהלך הניתוח ניתקו וחיברו המנתחים כלי דם שונים ללב, כדי לתקן את המום. 

בתום הניתוח לא הצליחו הרופאים לנתק את התינוקת ממכשיר ה- ECMO, והיא הועברה למחלקה לטיפול נמרץ, תוך שהיא ממשיכה לסבול מלחץ ריאתי גבוה.  לדברי עו"ד אונגר, במהלך השבועיים בו שהתה התינוקת בטיפול נמרץ, לא משו הוריה ממיטתה. חרף הזמן הרב, לא הצליחו הרופאים לייצב את מצבה של הילדה, ולא פעלו לאיתור הגורם להתדרדרות במצבה. בין השאר, נטען בתביעה, כי הרופאים בשניידר לא הפנו את התינוקת לבדיקות הדמיה נוספות לאיתור הכשלים בניתוח שגרמו לעליה בלחץ הריאתי ולא הורו על תיקונם. לבסוף, לאחר התדרדרות במצבה של התינוקת, היא נפטרה בגיל שישה שבועות בלבד, כשהוריה לצידה.

אל התביעה צורפה חוות דעתו של מומחה במיילדות, גינקולוגיה ואולטרסאונד מיילדותי.  בחוות דעתו, קובע המומחה כי בסקירת המערכות השנייה שבוצעה לתובעת, החמיצה הרופאה המבצעת ממצא חשוב של סינוס קורונרי מורחב בלב העובר. ממצא זה, לו היה מזוהה בזמן, היה מחייב הפניה להמשך בירור באמצעות בדיקת אקו לב עוברי, אשר הייתה עשויה לאבחן את המום הלבבי ממנו סבלה התינוקת. המומחה מסביר כי הרחבת הסינוס הקורונרי יכולה להיות קשורה למומי לב מולדים, כגון TAPVC, מום שבו הדם המחומצן מהריאות אינו זורם כראוי דרך הלב אל הגוף. מדובר בממצא שניתן לזהות כבר משבוע 16 להריון, והיה על הרופאה להפנות את התובעת לבדיקת אקו לב עובר לאחר זיהויו.

עם זאת, התובעת לא הופנתה לבדיקה הנדרשת, מה שהוביל לכך שהמום הלבבי לא אובחן בזמן ההיריון, דבר שמנע מההורים את האפשרות לפנות לוועדה להפסקת היריון. אחד המומחים מדגיש כי רופאת הנשים שהייתה אחראית על מעקב ההיריון לא פעלה בהתאם להמלצות הייעוץ הגנטי ולא הסבירה לתובעת את חשיבות ביצוע הבדיקות שהומלצו. המומחה טוען שאילו המום היה מתגלה בסקירת המערכות המאוחרת, שהתרחשה בשבוע ה-23 או ה-24 להריון כפי שנרשם בטעות, עדיין היה לאישה מספיק זמן לפנות לוועדות השונות להפסקת היריון. לדבריו, בכל מקרה, וועדות אלה היו מאשרות את הפסקת ההיריון, בכפוף לגילוי המום הספציפי שהתגלה לבסוף רק בלידה.

אל התביעה צורפה גם חוות דעתו של מומחה בכירורגיית לב-חזה ילדים.  בחוות דעתו, מבקר המומחה את התנהלות הצוותים הרפואיים בבתי החולים שניידר וגליל-נהריה, על שחרורה המוקדם של התינוקת לביתה ללא מעקב רפואי, חרף גילוי המום בלבה. לדבריו, קביעת תור לניתוח שבועיים לאחר התגלות המום מהווה חוסר אחריות, משום שמום זה ידוע ככזה שעלול לגרום לעומס יתר על הריאות ודורש טיפול דחוף יותר.

לדבריו, כאשר התינוקת הגיעה לבית החולים שניידר, אובחן אצלה חסם בזרימת הדם מהריאות ללב, ובמקביל גם לחץ דם גבוה בריאות.  "בנוסף, בדו"ח הניתוח לא נרשם כל תיעוד לגבי טיפול בהיצרות בווריד הריאה השמאלי התחתון, שנצפתה בבדיקת הצנתור לפני הניתוח..."  לדברי המומחה מדובר בהיצרות חמורה שהייתה ככל הנראה הגורם העיקרי ליתר לחץ הדם הריאתי שגרם לסיבוכים לאחר הניתוח. "העובדה שההיצרות הזו לא טופלה במהלך הניתוח ולא ברור מדוע, היא פגם חמור בטיפול הניתוחי".

בנוסף, ציין המומחה כי המנתחים ביצעו חיבור של וריד הריאה השמאלי העליון, פעולה שלא היה צריך לבצעה בגיל כה מוקדם ואשר החמירה את מצבה של התינוקת. המומחה מסביר כי מדובר בפעולה שהיה צריך לבצע בעתיד, כשהתינוקת בוגרת יותר.  לדברי המומחה אם התינוקת הייתה מנותחת בזמן, לפני עליית הלחץ בכלי הדם של הריאות, סיכוייה לשרוד היו גבוהים מאוד, והיא הייתה יכולה לחיות חיים מלאים ללא צורך בטיפול תרופתי וללא קיצור בתוחלת החיים. 

לדברי עו"ד אונגר, סבל הורי התינוקת המנוחה קשה לתיאור. ההורים ליוו את הפעוטה לאורך כל חייה הקצרים ולא משו ממיטתה, גם כשמצבה התדרדר. הוריה נאלצו לראות את בתם התינוקת המחוברת לצינורות ומחטים, הולכת וקמלה לנגד עיניהם, מבלי יכולת להושיעה.

עוד ב-

מה גרם למטפלת תינוקות להתמודד מול עונש מוות?

לכתבה המלאה

בתביעה, שהוגשה על ידי עו"ד אנה אונגר, ממשרד עורכי הדין אונגר שויגמן, היא מבקשת מבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד, שיחייב את קופת חולים מאוחדת, את רופאת הנשים הפרטית, ואת בי"ח שניידר והמרכז הרפואי גליל-נהריה, לפצות את הורי התינוקת המנוחה על מלוא נזקיהם, וזאת בסכום העולה על 5 מיליון שקלים. טרם הוגש כתב הגנה.