משפט

גנב או צווארון לבן: מדוע המדינה מקלה במשפטיהם של בכירי המשק?

עבירות צווארון לבן, הפך למושג שכיח שמתאר למעשה תחום עיסוק במשפט הפלילי שמתמקד בעבירות כלכליות שבוצעו על ידי אנשים ממעמד חברתי גבוה. למרות ההשלכות החמורות של המעשים הללו, מדוע המדינה והחברה בישראל מקלה ראש כלפי מי שביצע אותן?

עו"ד עמרי לשם | 11/9/2024 19:25

סיפור שאני רגיל לספר בפגישות הוא שאם במהלך הפגישה אגנוב לזה שנפגש איתי את הארנק, איהפך בבת אחת לגנב על כל הסטיגמות הנלוות לכך. לעומת זאת, אילו הייתי עורך דין שאמון על כספיהם של לקוחות רבים, אך ביצעתי מעילה ובהיקף של עשרות מיליונים, אז הייתי נופל לגדרי צווארון לבן. לא גנב חלילה...

צווארון לבן, הוא תחום במשפט הפלילי שעניינו פשיעה כלכלית לסוגיה: קבלת דבר במרמה, שוחד, העלמות מס, הלבנת הון וכיוצא באלה. לרוב, מטבע הדברים, החשודים והנאשמים בתחום הצווארון הלבן הם נושאי משרה בכירים או אנשים שיש להם גישה לכספים ולכוח.

בהתאם לכך, מעשיהם משפיעים על רבים, בין בצורה ישירה ובין בצורה עקיפה, והנזק שהם גורמים יכול להיות אדיר, מה שמקשה על המערכת לבוא לקראתם ולהקל בעונשיהם, אחרי שמתבררת אשמתם.

אז מה הקאץ'?
כאשר מישהו אינו פוגע ישירות באדם מסוים, הדבר נתפס בתודעה שלנו כפחות חמור. כשמישהו עשה מעשה ויש נפגע ספציפי עם פנים, שם, וזהות, קשה לנו יותר להכיל את העבריינות שלו. אבל כשאנחנו שומעים שפגע במאות או באלפים ובמקרים מסוימים במדינה כולה, זה גדול מדי מכדי להכיל את זה, ואנחנו פחות מפנימים את החומרה של הדבר.

כאמור, מעניין לראות כיצד הגישה למי שחשוד או נאשם בעבירות צווארון לבן, מבחינת החברה, היא שונה מאשר הגישה למי ש"סתם" גונב, תוך שהוא גורם נזקים קלים בהרבה ולכמות מועטה יותר של אנשים. השבוע, התבשרנו על גזר הדין שניתן במשפטו של מייק בן ארי, שהורשע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמכים במטרה לקבל דבר בנסיבות מחמירות והלבנות הון.

כל זאת במטרה להונות המוני משקיעים שבטחו בו והפקידו בידיו סכומי עתק שהסתכמו במאות מיליוני שקלים על פני שנים רבות, במטרה לייצר ריביות אטרקטיביות באמצעות השקעות שונות שהציג להם. השקעות שמשלב מסוים היו למעשה כספי המשקיעים החדשים שבטחו בו, שכספם פוזר לקודמיהם "בתור" עד שהכל קרס. מרבית הכספים, כמה לא מפליא, לא הושבו לבעליהם עד היום.

עו"ד עמרי לשם, צילום: איליה מלניקוב

האבסורד הגדול הוא שהסיבה שבגללה הסכימו בפרקליטות מלכתחילה להגביל את העונש הצפוי לבן ארי, לתשע וחצי שנות מאסר בפועל, הוא התקווה שזה יקדם את השבת הכספים שלקח. בן ארי, כך קבע השופט בני שגיא, ירצה תשע שנים בכלא. מעט יחסית להיקף הונאותיו וביחס למקרים דומים אחרים, ולא פחות חמור – מרבית הכספים שלקח לא הושבו וכנראה לעולם לא יושבו ללקוחותיו המרוששים.