בטור הקודם ראינו שיש זכויות שנקבעות בצווי הרחבה, על ידי שר העבודה, ולאו דווקא בחוק. כפי שנראה, צווים שמוצאים על ידי שר העבודה, הינם מנגנון יעיל וגמיש, שיכול לפתור בעיות רבות בדיני עבודה, מה שהחוק לא תמיד מצליח לעשות.

שושנה היא בעלת מכון קוסמטיקה וריקי עובדת כקוסמטיקאית. ריקי היא סטודנטית שעובדת במכון הקוסמטיקה כדי להשלים הכנסה בין חובותיה ללימודים. בתקופות רגילות, ריקי הסכימה לעבוד 7 שעות ביום. אולם, בתקופת המלחמה, לאור הצורך הדחוף לפתוח את המכון בימים ספורים מידי פעם, ביקשה שושנה מריקי לעבוד 2 משמרות רצופות של 14 שעות. ריקי, שהיתה זקוקה לתוספת הכנסה עקב המצב, הסכימה לכך.

האם זה חוקי?
סוגייה זו היא דוגמא ליחס המעניין שבין החוק לבין צווים שמוציא שר העבודה.
חוק שעות עבודה ומנוחה אוסר עקרונית על עבודה בשעות נוספות, אך קובע ששר העבודה יכול לתת היתר להעסקה בשעות נוספות מסיבות שונות. בין יתר הנימוקים האפשריים, החוק מאפשר לתת היתר "מטעמים הקשורים בצורכי הכלכלה והמשק" או "מטעמים ייחודיים הקשורים בצורכי סוג עבודה מסוים, מקום עבודה מסוים או ענף עבודה מסוים, ובהתחשב בטובת העובדים". 

כלומר, החוק אמנם אוסר עקרונית עבודה בשעות נוספות, אך השאיר לשר העבודה פתח לקבוע מתי ניתן יהיה להתיר עבודה בשעות נוספות. ואכן, בתקופות שונות נקבעו כללים שונים על ידי שרי העבודה. לענייננו, נזכיר את מתן ההיתר של שר העבודה בשנת 2018, שבין היתר הגביל את שעות העבודה היומיות עד ל- 12 שעות ביום.

עם זאת, לאור מצב המלחמה, פרסם שר העבודה היתר להעסיק עובדים, שהסכימו לכך, עד ל-14 שעות ביום. בעוד החוק הוא קשיח וקשה לשינוי, הרי שמתן הסמכות בידי שר העבודה מאפשרת להתגמש בהתאם לצרכים ולהתאים את הכללים לנסיבות הנדרשות.  הטור הבא נראה כיצד גמישות זו באה לידי ביטוי גם בתחומים נוספים.

עוד ב-

הבוס לא מוכן לשלם שכר מינימום? כל מה שאתם צריכים לדעת

לכתבה המלאה

הכותב ד"ר ירון קטן, עו"ד הוא בעל משרד לעריכת דין בדיני עבודה  ומרצה בקריה האקדמית אונו