המשק הישראלי עמיד בפני זעזועים ביטחוניים קשים על רקע מלחמת "חרבות ברזל" שנכנסה היום (שישי) ליומה ה-43, אולם הוא לא עמיד בפני התנהלות כלכלית לא אחראית. למרבה הצער, המדיניות הכלכלית התבדרה לפני המלחמה וכעת התעקשותו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', להמשיך ולנהל כמעט את אותו התקציב למעט שינויים קוסמטיים, כאילו דבר לא השתנה, הופכת למסוכנת יותר מיום ליום. גם בנק ישראל מתח ביקורת מוצדקת על התנהלות האוצר וקרא לו לשנות את סדר העדיפויות התקציבי.

ואכן, השר סמוטריץ' חייב לשנות דיסקט אחרת הוא יקשה מאוד על התאוששות המשק לאחר המלחמה. על מנת להבין טוב יותר מה היא הבעיה בהתנהלותו של שר האוצר נבחין תחילה בין שלושה מרכיבים שונים של נזקים כתוצאה מהמלחמה ונדון בהשפעותיהם השונות. 

המרכיב הראשון והכי פחות מטריד, הוא הפגיעה בהכנסות הממשלה עקב העובדה שהצריכה הפרטית צנחה מאז שהחלה המלחמה (מאות אלפי משרתי המילואים לא עוסקים כמובן בצריכה ויתר הצרכנים שקועים בדאגות ובאי וודאות) וכן מאחר שחלק מהעסקים ובפרט עצמאים ועסקים קטנים לא מסוגל לספק שירותים כשיגרה עקב התגייסות עובדיהם.

ברם, צניחה זו של הכנסות הממשלה היא משחק סכום אפס. כל שקל שחסר לממשלה נשאר בכיס האזרחים ולכן מבחינה מאקרו כלכלית זהו סוג של העברה מכיס לכיס. זאת ועוד, הפגיעה היא זמנית כל עוד נמשכת המלחמה. 

המרכיב השני, שאף הוא בשלב זה מטריד פחות, הוא העלות הכבדה של ניהול המלחמה הן בצד הצבאי והן בצד האזרחי. עלויות ימי המילואים, כיסוי הוצאות התושבים הרבים מספור שהתפנו מקווי הגבול, עלויות השיקום והפיצוי לתושבים, עלויות מתווה הסיוע לעסקים, עלויות החל"ת, עלויות הרשויות המקומיות, עלויות מערכת הבריאות כולל מערך העובדים הסוציאליים ובריאות הנפש ועוד. עשרות מיליארדי שקלים העלולים להגיע לסך של חמישים עד מאה מיליארד שקל מעבר לסיוע האמריקאי. אולם, גם עלויות אלה הן עלויות חד פעמיות.

שני הרכיבים הראשונים עשויים להגדיל את הגירעון הממשלתי בשנים 2023 – 2024 במאה ואולי אף במאה וחמישים מיליארד שקל שהם כחמישה עד כשמונה אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי. בהתחשב בכך שנטל החוב הממשלתי הוא נמוך מאוד, כשישים אחוזי תוצר בלבד (לעומת שיעור כפול בארה"ב) אזי המשמעות היא שנטל החוב הממשלתי יעלה ויתקרב לכשבעים אחוזי תוצר. עדיין שיעור נמוך במיוחד. 

הרכיב השלישי הוא הבעייתי מכולם והוא ההשלכות השוטפות על תקציב הממשלה. במילים אחרות, לא העלויות החד פעמיות אלא העלויות הרב שנתיות. אלו כוללים את הצורך להגדיל משמעותית את הצבא (לא עוד צבא קטן וחכם אלא צבא גדול ופרוס בעמדות קרב בגבולות בלוח זמנים מידי), להרחיב מאוד את תקציבי אגף השיקום של משרד הביטחון ואת מערך בריאות הנפש (העם כולו עבר חוויות איומות ואילו מאות אלפי תושבים נחשפו ישירות לחוויות של שואה).

בנוסף לכך, להשלים בהקדם את המיגון של ערים דוגמת נתיבות ואשקלון שעד היום חלקים נרחבים בהן אינו ממוגן (הגשתי לפני מספר שנים תוכנית למימון פרויקט כלל ארצי להשלמת מערך הממ"דים באמצעות שיטת ה-PFI הפורסת את ההוצאה על פני שנים רבות ופורסמה גם באתר אייס), לממן את הגידול שיתרחש באבטלה במשק, לממן את הגידול בעלויות הריבית נוכח הגידול הצפוי בנטל החוב הממשלתי ועוד. 

בהערכה גסה וראשונית אני מעריך את הגידול הפרמננטי בתקציב הממשלה בכעשרים מיליארד שקל בשנה או אחוז אחד של התוצר. אולם, יש גם להתחשב בעובדה כי עוד לפני המלחמה הגירעון הלך והתבדר. השבוע פורסם כי גרעון הממשלה האמיר בחודש אוקטובר (כאשר מרבית הוצאות הממשלה על המלחמה כלל לא נכללו בו ואילו הירידה בהכנסות משקפת את פעילות המשק בספטמבר) לשיעור של 2.6 אחוזי תוצר אל מול 1.5 אחוזי תוצר בלבד בחודש ספטמבר.

ברור לחלוטין כי גם אלמלא המלחמה היה ממשיך גירעון הממשלה להאמיר והיה חוצה את קו 3 אחוזי התוצר. מכאן, ברור שבהתחשב במלחמה עומדת הממשלה בפני גירעון מבני צפוי בשיעור מצטבר של למעלה מ-4 אחוזי תוצר ואולי אפילו 5 אחוזי תוצר. 

הגידול בגירעון המבני של הממשלה, להבדיל מהעלויות החד פעמיות, מטריד על שום ההשלכות של גירעון מבני על הצרכנים. הצריכה הפרטית במשק, המגיעה למחצית מהפעילות הכלכלית, היא מנוע הצמיחה המרכזי של המשק. גירעון מבני של הממשלה ברמה כה גבוהה מייצר ציפיות של צרכנים להעלאות מיסים ניכרות. הבטחות של האוצר כי לא יעלה מיסים לא יעזרו. הן מאחר ואיש לא מאמין לאוצר ובצדק (כולנו מכירים את האצבע הקלה שלו על הדק המיסים) והן מאחר ואת הגירעון אפשר לממן או בהעלאת מיסים או בקיצוץ בהוצאות.

ככל שהאוצר מסרב לקצץ בהוצאות כדי לממן את הגידול השוטף בהוצאותיו כך יחשוש הציבור יותר שלאחר המלחמה יעלה האוצר מיסים. חשש כזה יתבטא בקיטון בצריכה הפרטית ובעיכוב בהתאוששותה אשר עלול לייצר מעגל קסמים שלילי של קיטון בצריכה, ירידה נוספת בהכנסות הממשלה ממיסים, עלייה נוספת בציפיות לעליות מיסים, קיטון נוסף בצריכה וחוזר חלילה. 

חשוב לזכור כי האיום על הצריכה הפרטית היה כבד עוד בטרם המלחמה נוכח אוזלת היד המוחלטת של האוצר בטיפול ביוקר המחיה. התנהלות הממשלה הקודמת בעניין יוקר המחיה (ובפרט מחירי הדיור) הייתה חרפה אך הממשלה הנוכחית לא עשתה מאומה כדי לעצור את יוקר המחיה המשתולל. יוקר מחיה הוא שהביא להאטה בפעילות הכלכלית שהחלה במחצית השנייה של 2022 והלכה וגברה עד פרוץ המלחמה (והיא גם הסיבה המרכזית להתבדרות הגירעון עד וכולל חודש אוקטובר האחרון). 

ולבסוף, גם הניסיון של האוצר לכלול את עלויות ניהול המלחמה בתוך התקציב השוטף בלי להבחין בין התקציב השוטף לבין קופסא תקציבית נפרדת לניהול עלויות המלחמה מפריע להתגבשות ציפיות הצרכנים. אלה מתקשים להבחין עד כמה משליכה המלחמה על התקציב השוטף ועל הגירעון המבני של הממשלה. הסתרה שתייצר עוד אי וודאות ולכן פגיעה נוספת באמון הצרכנים.  

שר האוצר חייב להתעשת. החזית הכלכלית היא חזית חשובה במלחמה והיא תהפוך לחיונית יותר ויותר ככל שתימשך המלחמה. השר סמוטריץ' חייב להפריד בין התקציב השוטף לבין תקציב המלחמה ולפעול בדחיפות כדי לאזן חזרה את התקציב השוטף (יפה אם יתחיל בקיצוץ הכספים הקואליציוניים אך אין בכך די ויש לסרוק במסרקות ברזל את כלל ההוצאות השוטפות לרבות הסכמי השכר של עובדי המדינה).

עוד הוא חייב להילחם ברצינות ביוקר המחיה (ולא רק להתעלם ממנו כאילו אין הוא אחראי לטיפול במשבר יוקר המחיה) כדי לייצר לצרכנים גם ציפיות חיוביות להפחתות מחירים ולא רק ציפיות שליליות לעליות מיסים. ובעיקר, הוא חייב להבין כי כל יום שיחלוף עד שהוא יתעשת יעלה לכולנו בשבוע של עיכוב בהתאוששות הכלכלית אחרי המלחמה.    

עוד ב-

את רצועת עזה חייבים לחלק לאחר המלחמה | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית.