את שלל הקריאות לאחדות ישראל, שנשמע כרגיל בתשעה באב, כדאי לקרוא השנה בעירבון מוגבל מאי-פעם: ביטול עילת הסבירות, שקרע את העם רגע לפני הצום, הרי אושר במליאת הכנסת ללא שום ריכוך או פשרה בין אחים; תוך התעלמות מתריסה מתחינות נשיאי ישראל וארה"ב; בצפצוף משועמם על עמדת הכלכלנים וקברניטי הביטחון הלאומי, שממשיכים לאבד לוחמי מילואים בקצב מדאיג; בניגוד משווע לאזהרות ענף ההייטק וחברות הדירוג, כשהקיצון והשוליים (בן גביר ולוין) משתלטים על מה שנותר מהשדרה המרכזית של הליכוד.

כך לא מתנהגים מי שרואים ביריביהם הפוליטיים כשותפי גורל, או מי שמבקשים "לתקן באחריות" את מערכת המשפט כמאמר הקלישה החבוטה – אלא מי שחותרים לשחזר במו ידיהם את חורבן הבית, מודל 2023. זהירות, זה עוד עלול להצליח.

קצב האירועים בזירה הכלכלית שומט גם לסתות של שועלי קרבות ותיקים: בשני ימי המסחר שלאחר אישור החוק, המדדים המובילים בת"א צנחו ביותר מ-5% - וגם לאחר תיקון חלקי, הרווח הצנוע שצברו המשקיעים כאן מראשית 2023 נמחק כמעט לגמרי. זאת, בשעה שבורסות העולם מציגות השנה חגיגה בירוק: מצרפת וספרד (15%+), דרך יפן (25%+) ועד לנאסד"ק בארה"ב (41%+). המשמעות הפיננסית ברורה: חלק ניכר מכספי הפנסיה של החוסכים הישראלים, מתנגדי המהפכה המשפטית ותומכיה, סובל מתשואת חסר דרמטית שניתן לייחס כמעט אך ורק למשבר המשטרי בישראל.

כל עוד נדמה היה שפשרה כלשהי בהישג יד, הדולר שמר על רמות נסבלות של כ-3.58 שקל; אלא שמיד עם סיום ההצבעה על הנוסח המחמיר ביותר של הרפורמה, המטבע האמריקני זינק עד לפיק של 3.72 שקל. לא רק שהפיחות הזה גרם לרבבות ישראלים לשלם השבוע ביוקר על כרטיסי הטיסה לחופשות הקיץ: אם השקל יתמיד בהיחלשות לאורך זמן, מוצרים מיובאים לישראל (שמחירם נקוב בדולרים) יהפכו יקרים אפילו יוקר; תעריף הדלק הריאלי יזנק, והממשלה תיאלץ לוותר על יותר ויותר הכנסות ממיסים כדי להמשיך ולהקפיא את עלותו לנהגים כפי שעשתה עד כה; וחשוב מכל: האינפלציה, שדוכאה בסדרת פעולות יעילות של נגיד בנק ישראל, עלולה לזקוף מחדש את ראשה – ולאלץ אותו להעלות שוב את הריבית על חובות ומשכנתאות.

פרופ' ירון העריך בעצמו רק בחודש שעבר, שהמהפכה המשפטית אחראית לעד 1.5% מעליית המדד השנתית – כשליש מגל ההתייקרות כולו. אגב, ביטול הסבירות יאפשר להחליף אותו גם באדם נטול כישורים מתאימים, שמן הסתם יספק אומדנים אופטימיים יותר לממשלה.

אם כל זה לא הספיק, הגיעה "מודיס" והאירה, בפנס המסנוור ביותר בארסנל שלה, את התרחישים שמחכים עוד בהמשך: ביטול עילת הסבירות, קבעו בסוכנות האשראי הגדולה, יוצר סיכון חדש לכלכלת ישראל ולביטחונה; דילול ארגז הכלים של ביהמ"ש העליון, בבואו לבחון את הפעלת הסמכויות של השרים כקולקטיב וכיחידים, יערער את מערך האיזונים והבלמים בדמוקרטיה הצעירה; העתירות לבג"ץ עשויות להתקבל ולקרב את המדינה למשבר חוקתי, שבו הממשלה תסרב להכיר בפסילת חוק היסוד וגורמי הביטחון יידרשו להחליט למי הם מצייתים; וצניחת ההשקעות בהייטק, שהפכה לתלולה בהרבה מהממוצע בעולם, תפגע בקטר הצמיחה של המשק כמוטה ייצוא וטכנולוגיות.

אילו קראנו לפני שנה טקסט כל כך קשה על ישראל, היינו סבורים שטעות דפוס שרבבה את המדינה הלא נכונה אל תיאור שנדמה כחלום בלהות; אלא שכרגע, המראה של "מודיס" – לא מחמיאה ככל שתהיה – משקפת נאמנה את הדימוי של המשק שלנו במדינות המערב, והיא כמובן גם משפיעה על החלטות ההשקעה שיתקבלו שם בקרוב.
 

אפילו עוד יותר מהסקירה עצמה, מטרידה תגובתם השאננה של נתניהו וסמוטריץ' לנוכח פרסומה ברחבי העולם הכלכלי המשתאה. השניים, שטענו בעבר כי מודיס פשוט אינה מכירה את "חוסנה של החברה בישראל", המשיכו להכחיש את המציאות – הפעם בקבעם כי התעשיות הביטחוניות "מפוצצות בהזמנות" (כך במקור), וכי ישראל תייצא בקרוב גז לאירופה – אגב, מהלך שטרם אושר ע"י הרגולטורים במשרד האנרגיה. מילא נתניהו שטיפס על עץ גבוה, ונראה במליאה חסר אונים מול הקיצוניות של שר המשפטים שלו, אבל מדוע שר האוצר מוכר למשקיעים סיפורי גרנדמייזר, ששוחקים את מעט האמינות שעוד נותרה למשרדו? היכן החשב הכללי, יהלי רוטנברג, שידווח לציבור קצת נתוני אמת אודות ההשלכות הצפויות של האזהרה על עלויות החוב שמגייסת המדינה בחו"ל?

כמו האקדח שהונח על השולחן במערכה הראשונה (הורדת תחזית האשראי באפריל), ונטען במערכה השנייה (ההודעה החריגה שבעקבות החקיקה), יש לצפות לירייה עצמה במערכה השלישית: פגיעה בדירוג החוב עצמו, אולי כבר בחודשיים הבאים. אם תסריט כזה יתממש, ישראל תצא מקבוצת המדינות האטרקטיביות להשקעות של קרנות פנסיה מחו"ל – ותעבור לרשימה מסוכנת יותר, שאליה כספי הציבור חשופים בשיעור מצומצם בהרבה. גם הריבית על האג"ח, שמשלמת הממשלה תמורת הלוואות מכל העולם, צפויה במקרה כזה לעלות – באופן שיבוא במישרין על חשבון ההוצאות האחרות בתקציב המדינה: חינוך, ביטחון, רווחה, תשתיות, קליטת עלייה ומה לא.

צריך להגיד גם מילה על ההייטק: ספינת הדגל של ישראל, האחראית למרבית הייצוא של המשק, שטה כעת ברוורס. כ-4 מכל 5 חברות חדשות נפתחות כיום בארה"ב, לרוב במדינת דלאוור, ואת המיסים במקרה של אקזיט הן לא ישלמו בארץ. יחד עם ההון שגייסו, שנדד בחלקו לבנקים זרים, גם העובדים הפוריים ביותר במדינה – מהנדסי תוכנה, כותבי קוד, מנתחי חולשות, מומחי בינה מלאכותית – עלולים להעתיק את מיקומם ליעדים רבים מעבר לים, שממתינים להם בזרועות פתוחות. אם רק עשירית מהם תעזוב, כפי שמנבאות קבוצות ווטסאפ זועמות שהוצפו בעקבות ביטול הסבירות, התוצר המקומי ואיתו כלל הציבור יחטפו מכה כלכלית קשה.

הסיבה לתהליך ברורה: תעשיית החדשנות לא יכולה להתקיים במדינות שבהן ביהמ"ש אינו מוסמך להגן בחוזקה על הפרט מפני פגיעה ממשלתית – בין אם מדובר בערך הקניין הרוחני שהוא יוצר (פטנט), ובין אם מדובר בחירויות הפרט שלו לחיות כטוב בעיניו. אם אנשי האוצר מקווים שניתן לבלום גל של רילוקיישן, באמצעות הקשחת מבחני המס לניתוק זיקת התושבות מישראל, נכונה להם (עוד) אכזבה מרה.

עוד ב-

הספין נחשף: כך מגנה עילת הסבירות על הכלכלה הישראלית

לכתבה המלאה

אבל דווקא בתשעה באב, יש גם בשורות טובות לכלכלה הישראלית בשעתה הקשה: המגזר היצרני, הליברלי ברובו, הוכיח בחודשים האחרונים עד כמה חשובה לו המדינה והציף את הרחובות; הפירמות המובילות במשק קיימו שביתות על חשבונן, ארגוני העובדים נכנסו לתמונה והכלכלנים הבכירים – גם בשירות המדינה עצמו – החלו לדבר בגלוי ובבירור על הסכנות המצפות לנו. מעורבות אזרחית חסרת תקדים כזו, אינה מאפיינת חברה בקריסה ואינה מאפשרת חיסול מהיר של מגני הדמוקרטיה. בעיקר בזכות כל אלה, נדמה לי שבכל זאת קצת מיהרנו לבכות השבוע את חורבן הבית השלישי.