קוראי הטור הזה לבטח לא מופתעים מהתפרצות המשבר במערכת החינוך. בלב המשבר עומד המחסור החריף במורים הנובע בין היתר ממצוקה קשה בשכר המורים המתחילים, אך לא פחות מכך מהעובדה הפשוטה כי בשנת 2022 לא ניתן ללמד 35 או 40 ילדים בכיתה, לא ניתן להמשיך במערכי שיעור של המאה הקודמת וכי דפוסי הפיקוח והבקרה של המערכת אינם יעילים בלשון המעטה. בדרך חסרות גם כחמש עשרה עד עשרים אלף כיתות. לא פחות. ולאיש בממשלה אין אפילו מושג קלוש כיצד למלא את הפער.

דבר אחד בטוח, לשפוך עוד כסף על המערכת בלי טיפול שורש, לא יביא מאומה, רק לעוד בזבוזים. הרי רק לפני חודשים אחדים אישרה הכנסת את תקציב המדינה ועימו את תקציב החינוך העצום המגיע לכ-67 מיליארד שקלים. כפול מתקציבו בשנת 2010. גדול יותר אפילו מתקציב משרד הביטחון.

אולם, הכספים העצומים הללו ירדו כולם לטמיון ועודדו את המערכת לא לשנות מאומה. כל הכספים הושקעו בעוד שכר ובעוד שעות הוראה. אולם השכר הגבוה ביותר והכמות הגדולה ביותר של שעות לא יכולה להפיק תוצר לימודי נאות מילד הלומד עם עוד שלושים וחמישה או ארבעים חברים. לא בדור הזה. לא במדינה מערבית.

כבר מזמן הייתה כתובה הכתובת על הקיר, שהרי אנו נושאים זה שנים רבות בשיא במספר שעות ההוראה. במהלך תריסר שנות לימודיהם לומדים ילדינו למעלה מ-2,000 שעות לימוד יותר מחבריהם באירופה. ומה לגבי הביצועים? אין. שנה אחר שנה אנו מתביישים בציוני ההשוואה הבין לאומיים המעידים כי ילדינו מקבלים חינוך ברמה נמוכה. מה הטעם להשקיע עוד ועוד שעות במתכונת הזו? ראשית חוכמה, בוא נוריד את אותן 2,000 שעות מיותרות ממערכת החינוך. הכסף יממן לנו חלק מהתקציב הנדרש להקטנת מספר התלמידים בכיתות ואילו השעות הפנויות יקטין את המצוקה של מורים חסרים. לא חסרים לנו מורים אלא שאת המורים הקיימים אנו מעסיקים באלפיים שעות סרק.
 
שנית, מה הטעם במערך הפיקוח הגדול במערב אם מורה לא יכול ללמד, תלמיד לא באמת יכול ללמוד ומנהל לא יכול לנהל? אולי תפרקו סוף סוף את מערך הפיקוח העצום והמיותר ותשחררו את עובדיו הרבים מספור ללכת וללמד? ובמקום מערך פיקוח שרק מבלבל למורים את המוח תנו סמכויות למנהלים כולל סנקציות כנגד המורים המעטים שמוציאים שם רע למערכת.

פירוק מערך הפיקוח גם יפחית מהעומס הבירוקרטי המוטל על המורה ויסייע לשקם את מעמד המנהל ומעמד המורה. גם לכך תהיה תרומה נכבדה להחזרת הביקוש להוראה. לצד זאת, יש להעלות מהותית את הרמה של המכללות להוראה ולהעמיד תנאי להוראה את רכישתו של תואר אקדמי ברמה גבוהה. המל"ג צריכה אפוא אף היא לתת את הדעת מהי הרמה האקדמית הנאותה להוראה, מהם התארים שיכולים להיות מוכרים כתנאי להוראה ובאלו מקצועות אנו גם דורשים תארים ספציפיים. היכן הם הימים שבהם מורה לפיסיקה או למתמטיקה בתיכון היה בעל תואר ראשון שלא לומר שני במדעים?
 
את מצוקת המבנים הפיזיים לכיתות החסרות אפשר לפתור באמצעות מכרזים בשיטת ה-PPP אשר כמו סלילתו של כביש 431 או מתקני ההתפלה מאפשרים לממשלה (או לעיריות) לשלם על כיתות לאורך שנים רבות כאשר האחזקה נותרת באחריות החברה הקבלנית. בתקופתי באוצר זה עבד מצוין בכבישים, ברכבת הקלה בירושלים, במתקני ההתפלה ויעבוד מצוין גם בבניית בתי הספר ובאחזקתם. רק כך נוכל גם להבטיח תשתיות דיגיטליות בכיתות שיתוחזקו לאורך זמן.

בתנאים אלה תהיה השקעה בהגדלת שכרו המתחיל של המורה השקעה בטוחה. האם שרי האוצר והחינוך מסוגלים לראיה כה מערכתית ולטווח ארוך? עד כה הם הוכיחו שלא. אולי לשם שינוי הם יפתיעו לטובה?

עוד ב-

האוצר שופך כסף ומערכת החינוך מדרדרת | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

*הכותב הוא ראש החוג בחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית