מיד עם כניסתו לכהונתו השנייה פתח נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, במלחמת סחר אל מול שורה של מדינות כלפיהן יש לו דרישות שונות (החל מעידוד סחר והשקעות חופשיים עם ארה"ב, דרך חסימת הגירה בלתי חוקית וקליטה בחזרה של מהגרים קיימים וכלה במלחמה בסמים).

כלכלנים ואנשי תקשורת הביעו הסתייגות ממלחמות סחר והזהירו כי העולם כולו לרבות ארה"ב ייפגעו מהרמת חומות המכסים. גם משקיעים רבים בבורסות בארה"ב מיהרו לממש חלק מהרווחים האדירים שרשמו בשנה האחרונה והובילו ירידת שערים של כמעט עשרה אחוזים בשוק. עם זאת, הביקורת התעלמה משלוש עובדות יסוד העומדות ברקע לגישתו של הנשיא טראמפ. במילים אחרות, יש היגיון רב בשיגעון לכאורה.

ראשית, הכלכלה האמריקאית מתאפיינת בשיעור נמוך באופן קיצוני במשקל הסחר בתוצר המקומי הגולמי שלה. כך, עומד משקל היצוא בתוצר האמריקאי (נתוני שנת 2020) על 10.2% אל מול משקל היצוא במדינות ה-G7 ללא ארה"ב העומד על 28.8%. המשקל בקרב המדינות המרכזיות בהן בחר הנשיא טראמפ להתחיל את העימות עומד על 29.0% בקנדה, 40.2% במקסיקו ועל 18.5% בסין. כלומר, מלחמת סחר תפגע לאין שיעור יותר במשקים היריבים לארה"ב מאשר הפגיעה שתתחולל בארה"ב אשר משקל היצוא שלה נמוך מאוד.

שנית, הכלכלה האמריקאית צומחת היטב ולמעשה פורחת כבר לא מעט שנים. הכלכלה האירופאית כמו גם הקנדית והסינית מקרטעות כבר לא מעט שנים. כלומר, מלחמת סחר תפגע בכלכלות אלה באופן ניכר בהוסיפן גורם מכביד משמעותי על משקים שגם כך הם מקרטעים. זה גם יכול להיות הקש שישבור את גב הגמל שלהן בפרט שעסקינן ברכיב כה מהותי בתוצר שלהן ולא ברכיב שולי.

שלישית, מלחמת סחר עלולה להביא להתדרדרות בשער החליפין של המטבע המקומי ולכן לגרום לאינפלציה שתתווסף על העלייה במחירים פועל יוצא מהמכסים שיטילו הצדדים. כלומר, המחיר של מוצר מיובא יתייקר הן בשל חומות המכס והן בשל הפיחות בשער המטבע המקומי. אולם, מטבע הסחר העולמי הוא דולר אמריקאי ולכן היא חשופה הרבה פחות להשלכות אלה.

שלוש עובדות היסוד האלה, אף מעבר לגודל העצום של הכלכלה האמריקאית, מביאות לידי כך שיכולת הפגיעה של ארה"ב ביריבותיה, אם תתפתח מלחמת סחר מעבר למהלכי הפתיחה שנקט בהן הנשיא טראמפ, עולה לאין שיעור על היכולת של היריבות להגיב כלפי ארה"ב ובפרט בעת הזו. מכאן נובע שהסיכוי שמדינה כלשהיא תעז להגיב באופן אגרסיבי ולדרדר המצב עד מלחמת סחר במלוא היקפה הוא נמוך מאוד (הגם שעם סין הוא גבוה יותר משיקולים של אגו ולאומנות שמניעים את הסינים במידה רבה יותר מהמדינות האחרות).

זו הסיבה שקנדה ומקסיקו, כמו גם קולומביה, התקפלו באופן כמעט מידי לדרישותיו הראשונות, אך טראמפ לא וויתר והחריף את דרישותיו ואף מימש את איומיו. אמש הטיל טראמפ את המכסים הראשונים על קנדה ועל מקסיקו. דרום אפריקה עשתה קולות של עציץ והתקפלה. ואפילו סין הגיבה עד כה במכסים נקודתיים בלבד ומשדרת שוב ושוב שרצונה בהסדר.

התקשורת נוטה לקשור לנשיא טראמפ כינויים לא מחמיאים, אולם האמת היא שהנשיא האמריקאי מבין היטב היכן נמצא המנוף המרכזי העומד לרשותו. הוא זיהה מצוין באיזו חזית עומדת לרשותו אי סימטריה קיצונית מול יריבותיו והוא מנצל זאת. מעבר לכך, ניכר כי הוא אינו חותר לעימות לשם עימות אלא מעדיף להפגין את הכוח, להדגים אותו באופן סימלי יחסית ומניח ליריבות לחתור לעסקה הוגנת עמו. לכן, הוא גם מיהר לדחות את הטלת המכסים על קנדה ומקסיקו בחודש עד להטלתן אמש וכך גם עשה עם אל סלבדור.

מהלכים אלו מזכירים את אמירתו הבלתי נשכחת של הנשיא אמריקאי טדי רוזוולט שעל ארה"ב להסתובב בעולם עם מקל גדול. הוא לא דיבר על הנחתת המקל בכל מחיר, אלא הצגת המקל דווקא כדי להימנע מהצורך להיגרר לעימות רחב היקף. ישראל רק יכולה לצאת נשכרת אם טראמפ יואיל לנצל את יכולותיו אלו לפירוק איראן מיכולת גרעינית ומרתימת הסעודים לעסקת נורמליזציה. יש לקוות שהאיום של טראמפ להעביר את אוכלוסיית עזה למצרים ולירדן וההחלטה לאכוף סנקציות נשכניות על איראן הן מהלכי פתיחה דומים בחזית שלנו.

עוד ב-

מלחמת הסחר החדשה של טראמפ: אסטרטגיה חכמה או טעות היסטורית?

לכתבה המלאה

* הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית.