אופוריה והיבריס הן שתיים מהסכנות הגדולות ביותר העומדות בפני מנהל. כדי לצמצם את נזקן בונים ארגונים כמו גם מנהלים טובים, מערך בלמים ואיזונים שיאתגר אותם ויחייב תהליך עבודה שקול ומסודר. מנהלים מצטיינים אף מקפידים לאייש מתחתם אנשי מקצוע מעולים ובפרט בתפקידים היותר רגישים, או במשימות בהן הידע האישי של המנהל לוקה בחסר. מאמר זה יעסוק בהתערערות מערך הבלמים והאיזונים הביטחוניים של ישראל עם בחירתו של הנשיא טראמפ ומינויו המופקר של ישראל כ"ץ לתפקיד שר הביטחון.

בעשרות השנים האחרונות התרגלה ישראל לעבוד בזירה הביטחונית באמצעות תהליכי עבודה סדורים, שבמסגרתם הדרג הצבאי מכין תוכניות ותרחישים מבצעיים שונים ואילו הדרג המדינית בוחן, מסנן, מבקר ומאשר בשתי רמות שונות.

הרמה הראשונה היא של שר הביטחון שיתרונו המרכזי היא ביכולתו לבחון באופן עצמאי מבחינה טקטית את ההיתכנות המבצעית של התרחיש, לאמוד את הסיכונים המבצעיים הכרוכים בו, לנתח את סדר הכוחות ואת דרכי הנסיגה או ההגנה על הכוחות, לשקול את דרכי התגובה של האויב וכמובן להציע מניסיונו דרכי פעולה אלטרנטיביות תוך דרישה לניתוח היתרונות והחסרונות הטמונים בכל דרך פעולה אפשרית.

הרמה השנייה היא של ראש הממשלה שיתרונו המרכזי היא ביכולתו לאמוד מבחינה מדינית ואסטרטגית את השלכות הפעולה, את תגובת המדינות השונות (הן ידידותיה של ישראל והן אויבותיה) ולרסן סוסים דוהרים במידה שבה היוזמות המבצעיות חורגות מרמת סיכון סבירה ביחס לתועלות שאמורות לנבוע מהפעולה המבצעית. חשוב להבין, כי פעולות שמגיעות לאישורו של ראש הממשלה אינן פשיטה של פלוגה בג'נין אלא פעולות שמחייבות הפעלת סדר כוחות גדול או רמת סיכון מבצעי או מדיני משמעותי. לפיכך, דווקא בפעולות אלה חשיבותו של דרג הבחינה הנפרד של שר הביטחון היא חשובה במיוחד.

במקביל לתהליך העבודה הפנים ישראלי, נוהגת ישראל לרוב (כפי שגם נחשף במלחמה האחרונה באופן מאוד אינטנסיבי) להיוועץ הן עם דרגי העבודה הצבאיים האמריקאים והן עם גורמי הממשל המדיניים ובראשם נשיא ארה"ב. היוועצות אין פירושה קבלת הנחיות ולעיתים ישראל פועלת בניגוד לעצה האמריקאית. אולם, תהליך ההיוועצות מאפשר לישראל לאתגר את תהליכי העבודה הצבאיים שלה ואת הנחות היסוד המדיניות. לא פעם הצביעו האמריקאים על בעיות בתכנון או על אי לקיחה בחשבון של היבטים חשובים באופן שטייב משמעותית את התכנון המבצעי ושיפר את סיכויי הצלחתו.

בחירתו של הנשיא טראמפ ומינויו של ישראל כ"ץ לתפקיד שר הביטחון מערערים מהיסוד את כל מערך הבלמים והאיזונים הצבאי שלנו. ישראל כ"ץ אינו מסוגל לבצע ולו פרומיל מהתפקיד שתיארתי לעיל. אין לו שום ניסיון צבאי משמעותי כלשהוא ולכן הוא לא יהיה מסוגל לבחון סדר כוחות, דרכי נסיגה והגנה, סיכויי הצלחה טקטיים וכמובן שלא לבחון את יכולות האויב לפגוע בכוחותינו. גם ניסיונו בקבינט אינו רלוונטי. שרי הקבינט לא באמת יורדים לפרטים של התכנונים המבצעיים אלא מקבלים סקירה כללית בלבד. במילים אחרות, שר הביטחון כבר לא יוכל לשמש מרכיב במערך הבלמים והאיזונים לפני המעבר לאישור ראש הממשלה.

חמורה לא פחות היא העובדה כי ראש הממשלה, מוכשר ומנוסה ככל שיהיה, לא עסק בתכנון פעולות צבאיות משמעותיות מימיו. המשמעות האמיתית של מינויו של כ"ץ היא שראש הממשלה מכהן הלכה למעשה גם כשר הביטחון. שני האחרונים שעשו כן היו ראש הממשלה ז"ל יצחק רבין וראש הממשלה אהוד ברק. שניהם כיהנו גם כשרי ביטחון ונכשלו (לדעתי) כישלונות חרוצים.

אני מאמין כי לו כיהן שר ביטחון מתחת לראש הממשלה רבין הוא היה נמנע מליישם את אוסלו ב' לאחר כישלון אוסלו א'. רק ליקוי מאורות גרם לדעתי לרבין ז"ל להכניס לערים הפלסטיניות אלפי מחבלים לאחר שהתברר כי כניסתם לעזה ויריחו הפכה אותם למרכזי כינוס לטרור. כמו כן, לו כיהן שר ביטחון מתחת לראש הממשלה ברק, אזי יתכן שנסיגתו החפוזה מלבנון היתה מתוכננת טוב יותר ואילו התגובה של ישראל בתחילת האינתיפאדה השנייה לא הייתה כה רופסת ולא יעילה.

גם בחירתו של טראמפ מדאיגה בהקשר זה. על אף כל יתרונותיו לישראל הוא גם ידוע כאדם אימפולסיבי, ולא בטוח שירצה או ידע לאתגר או לרסן את ישראל אם תיקח חלילה סיכונים לא רציונליים. לא ברור לי גם אם הדרג הצבאי האמריקאי יעז להתריע בפני הנשיא טראמפ כי ישראל לוקחת סיכונים מופרזים.

מהאמור לעיל נגזרת מסקנה אחת. ראש הממשלה נתניהו סבור כי אני ואפסי עוד. הוא לא זקוק לדעתו לאיש מלבדו בהיותו כביכול האיש הכי חכם, מנוסה ושקול בסביבה. לטעמו הוא יכול לבדו לנהל הכול. זהו היבריס מסוכן, לא רציונלי ומופקר.

עוד ב-

טראמפ לא יממן אותנו - אם נרצה כסף נצטרך לעבוד בשבילו

לכתבה המלאה

* הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית