הוויכוחים על תרומתו של הנשיא ביידן לביצור ביטחונה של ישראל בתקופה הקשה בתולדותיה עוד ימשכו שנים רבות ויפרנסו היסטוריונים לא מעטים.

מחד גיסא, הנשיא ביידן היה הראשון שהעז להגיע לישראל בעיצומה של מלחמה ולא היסס לאיים על אויבינו. הוא הפעיל את כוחות ארה"ב להגן על ישראל וסיפק לנו תחמושת בהיקפים אדירים. הוא אף סיפק לנו רשת ביטחון מדינית במועצת הביטחון והבהיר חזור והבהר כי ארה"ב לא תפקיר את ישראל. אלו מהלכים שאסור לקחתם כמובנים מאליהם. התמיכה הצבאים האמריקאית עולה בהרבה על התמיכה שקיבלה ישראל במלחמת יום הכיפורים (שרובה אף הגיע לאחר התפנית לטובתנו במהלכי המלחמה).

מאידך גיסא, ביידן הפעיל לחצים כבדים ששיבשו את קצב המלחמה והאטו אותה. מחיר כבד אנו משלמים במעמדנו המדיני ובמצבנו הכלכלי נוכח התארכות המלחמה. חודשים ארוכים נסחבנו בטרם נכנסנו לחאן יונס ושוב חודשים עד ההמשך לרפיח. עד היום לא הפעיל צה"ל את מלוא כוחו בביירות ובבעלבכ מחשש לתגובה האמריקאית. הוא גם מנע מישראל פרטי חימוש מסוימים אך חיוניים ובכך יצר תקדים שעודד מדינות מערביות נוספות לנקוט באמברגו משמעותי יותר. גם התמיכה המדינית לא הייתה מלאה.

הממשל של ביידן הטיל סנקציות על ישראלים ונקט בשפה מאוד קשה כלפי ישראל בסוגיות ההומניטריות שיתכן שאף עודדו את בית הדין הבין לאומי בהאג. הביקורת המתעצמת סביב אספקת המזון לעזה עודדה את השיח הכוזב כאילו בעזה שרוי רעב המביא למות אזרחים חפים מפשע. שיח כוזב שאחר כך מיהר להופיע בצווי המעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון (לשעבר).

אינני יודע לגביכם אולם אני אישית לא אתגעגע אליו. למרות האמור לעיל, לא יתכן שום ויכוח בנושא תרומתו של ביידן ליכולתנו הכלכלית לממן את המלחמה. הנשיא ביידן אחראי להעברת הסיוע הגדולה ביותר מאז ומעולם לישראל. 18 מיליארד דולר שמימנו חלק חשוב מאוד מהנטל הכלכלי הישיר של המלחמה (מעבר לסיוע האמריקאי הרב שנתי). חלק מהסכום מימן הוצאות צבא ארה"ב שהופעלו לטובתנו אולם אף אלו היו הוצאות ישירות וחיוניות.

אולם, בחירתו של הנשיא טראמפ צפויה להביא לשינוי חד במדיניות הסיוע. אמנם נוכל ככל הנראה לקבל את כל רשימת הפריטים שעוכבה. סביר להניח כי גם נוכל לבקש פריטים שלא היינו מעזים לבקש מהנשיא ביידן. אולם שום דבר מכל אלה לא יינתן יותר בחינם. הכול בתמורה מלאה. טראמפ הוא איש עסקים ואפילו מבעלות בריתו בנאטו וכן מסעודיה הוא דרש תמורה מלאה לכל פריט ופריט. אפילו לאחר ההתקפה הח'ותית איראנית כנגד מתקני הנפט של סעודיה לפני מספר שנים סרב טראמפ להעמיד ציוד להגנת הסעודים אלא בתמורה מלאה. אין גם סיכוי שהוא יעמיס הוצאות נוספות על הצבא האמריקאי ללא תמורה מלאה שתשלם ישראל. בקיצור ולעניין לא יהיו עוד 18 מיליארד דולר וגם לא רבע מכך.

המשמעות הנובעת מבחירתו של טראמפ על כלכלת ישראל היא שנטל הולך וגדל מהוצאות הביטחון שלנו יצטרך להיות מועמס בשנים הבאות על כתפי הכלכלה הלא צומחת שלנו. במילים אחרות, בעוד שהממשלה מתעקשת לנהל מדיניות כלכלית כושלת (שמעודדת את יוקר מחיה ומחמירה את נטל המס הלא מאוזן על כתפי השכירים, הצרכנים והעסקים הקטנים) הרי שטראמפ, בבוטות האופיינית לו, עומד להודיע לנו כי אין בכוונתו להמשיך לממן אותנו. אם נרצה כסף נצטרך לעבוד בשבילו. הבעיה היא שהממשלה עושה כל שביכולתה כדי שהכלכלה לא תצמח ולנו לא יהיה כסף לממן את ביטחוננו.

במהלך השנים שלפני ה-7 באוקטובר חזרתי ואמרתי כי המדיניות הכלכלית הכושלת של ישראל לא מאפשרת לה לממן את ביטחוננו ולכן היא מהווה סכנה לאומית. התרעתי כי הנסיגה בשיעור הוצאות הביטחון בתוצר (מרמה של שבעה אחוזים בשנה האחרונה שלי במשרד האוצר לרמה של חמישה אחוזים בלבד ערב המלחמה) מסוכנת. והנה, גם האסון הנורא של ה-7 באוקטובר לא גורם לממשלה לשנות ממנהגה. כך אי אפשר להמשיך. אך אולי טראמפ בגישתו הבוטה והלא פראיירית הוא זה שיגרום לממשלה להתעורר ולהבין שכך אי אפשר להמשיך.

הכותב: פרופ' ירון זליכה, ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית