המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר, 2023 חוללה שמות. האסון הכבד ביותר שהתחולל אי פעם בעורף. מחיר אנושי בלתי נסבל המכאיב ללב כל המדינה. הרס עצום ביישובי העוטף ובקו הצפון. במסגרת ההרס אנו כמעט ולא מדברים על הפגיעה האנושה בחקלאות בצפון הארץ ובעוטף עזה.

כיום כולנו מבינים שהחקלאות באזורים אלה ובאזורים נוספים היא חלק מהותי מההגנה על גבולות המדינה. לפיכך, ברור לכל כי החקלאות באזורי קווי העימות השונים מחייבת סבסוד עמוק. והנה, עוד בטרם האסון של שמחת תורה היו מחירי הפירות והירקות בישראל הגבוהים במערב אך משום מה החקלאים שלנו העניים במערב. איך זה יתכן?  

ובכן, ישראל מסבסדת בהיקפים עצומים את הפירות והירקות אך היא כמעט שלא מסבסדת את החקלאים. ליתר דיוק, רק חלק קטן ושולי מהסבסוד העצום לפירות ולירקות מגיע לחקלאים. רוב הסבסוד נעלם בדרך בין הסיטונאים והקמעונאים. החקלאים עצמם לא רואים הרבה ברכה בעמלם ורובם עניים כמעט מרודים שחיים מהיד לפה.

התמונה בקרב מגדלי הבקר והחלב לא הרבה יותר טובה. שם המדינה מגינה על תנובה בבעלות סינית ועל שטראוס שלא הפסיקה להעלות לנו מחירים גם באמצע המלחמה. לא מיותר לציין, כי מחירי הפירות והירקות הגבוהים בישראל פוגעים בעיקר במשפחות מהמעמד הסוציו אקונומי הנמוך, הנאלצות בלית ברירה לצמצם את צריכת הפירות והירקות שתרומתן הבריאותית גבוהה. כך הן נפגעות הן כלכלית והן בריאותית. 

הסיבה שרוב הסבסוד האדיר המוענק לענף הפירות, הירקות וכן הבקר ומוצרי החלב כלל לא מגיע לחקלאים ולמגדלים הוא שהסבסוד נעשה בדרך עקומה, לא יעילה שכבר מזמן אינה מקובלת במערב.

במדינות המערב נגמלו משיטת המכסים והמכסות שבולמת את היבוא הזול של פירות וירקות ומעמידה את השוק כולו בשבי של קומץ סיטונאים וקמעונאים גדולים. אלה צוברים כוח על החקלאים המקומיים (שהם בדרך כלל קטנים ולא מאוחדים) ורוכשים מהם פירות וירקות במחיר נמוך מאוד (ולכן החקלאים קשי יום) ובה בעת מוכרים לנו הצרכנים את הפירות והירקות במחירים של בית מרקחת. 

לאחר שנים רבות של עושק דומה נגמלו מדינות המערב מהשיטה הקלוקלת הזו, ביטלו את המכסים ואת מכסות היבוא (והיכן שיש גם את מועצות הייצור והתכנון מהעידן הקודם), פתחו את השוק לתחרות חופשית וזולה ועברו לסבסד ישירות את החקלאים. כלומר, להעניק להם תמורה ישירה בגין התחייבותם לייצר במקום מסוים, ענפים מסוימים וכמויות מסוימות. כך, הבטיחו במערב את המשך החקלאות ומנגד לא הפכו גם את החקלאים וגם את הצרכנים לשבויים בידי הסיטונאים והקמעונאים. יתרון נוסף לשיטה זו היא שהעלות של הסבסוד ישירה ולכן מדידה ושקופה לציבור הרחב. 

בשיטה זו, הציבור כולו נהנה מפירות וירקות במגוון, באיכות ובמחירים הרבה יותר טובים תוך חסכון של מיליארדים רבים מאוד מדי שנה. החקלאים שוחררו מהשבי של סיטונאים לא תחרותיים שעשקו אותם במשק שנים. הממשלה שיפרה את השקיפות ואת היעילות של התנהלותה. וכל המשק קיבל תמריץ צמיחה אדיר. סליחה, לא כל המשק. החגיגה הסתיימה לקומץ של סיטונאים.

הממשלה הקודמת ניסתה ללכת בכיוון הזה הגם שבאופן חלקי ולא מספק. אך אפילו את המעט הזה ביטלה הממשלה הנוכחית. אולם, דווקא האסון שארע לנו, המחייב הגדלה משמעותית של הסיוע לחקלאים לאורך הרבה שנים קדימה, מחייב אותנו להיגמל משיטת הסיוע הלא הגיונית שאנו דבקים בה שנים רבות לאחר שהמערב כבר נגמל ממנה. לא הגיע הזמן שגם אנו נתקדם בישראל? ואם לא עבור הצרכנים, אז לפחות עבור החקלאים הגיבורים שלנו שעומד בגבולות הארץ באומץ לב? 

עוד ב-

מחירי הדיור חידשו את עלייתם: דרושה מלחמה נחושה במונופולים

לכתבה המלאה

הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית