מחירי הדיור חידשו למרבה הצער את עלייתם. קוראי הטור הזה לא יכולים להיות מופתעים. בטור שהתפרסם כבר ב-5 ביוני, 2023, הזהרתי כי זה בדיוק מה שעומד להתרחש אם הממשלה לא תשנה דרכיה. מחירי הדיור עלו על פי המדד האחרון בשיעור חד של 1.2%, לאחר שבחודש האחרון עלו ב-0.7% נוספים. הירידה הקטנה והזמנית שחלה לאורך שנת 2023 פסקה והטירוף בדיור הולך ומתחדש. אמנם לא בקצב המטורף של שנת 2022 (ממשלת השינוי זוכרים?) אך עדיין התחדשה העלייה וחבל.  

כלי התקשורת חזרו לעסוק בסוגיית היצע הדיור בכלל ובסוגיית הפועלים הפלסטינים בפרט. אולם, התרומה של אלה לחידוש עליית מחירי הדיור קטנה יחסית. רוב העלייה נובע מאופק הצמיחה הנמוך של המשק, פועל יוצא ממדיניות כלכלית שגויה שלא ממצא את פוטנציאל הצמיחה שלנו. הקשר הוא פשוט. אופק צמיחה נמוך פירושו שהמשק לא ייצר הזדמנויות השקעה סולידיות טובות דיין ואף ילחץ את בנק ישראל להוריד את הריבית במשק. כלומר, מצד אחד כמות הכסף במשק תלך ותגדל (עקב ירידת הריבית) והמשכנתאות יוזלו ומהצד השני לכסף העודף תהיינה פחות אלטרנטיבות להשקעה. תנועת המלקחיים המתוארת מייצרת ציפיות לעליות מחירים ולכן מקדימה ביקושים. 

לתשומת ליבכם, כי כבר שנים רבות רוב הקונים בשוק הדיור אינם זוגות צעירים אלא משפחות במעמד ביניים ומעלה. משפחות אלה, שלהן ילדים קטנים, חרדות כי עד שהקטנים יהפכו לגדולים ויבקשו לרכוש דירה עבור עצמם אזי מחירי הדיור כה ישתוללו עד שההורים לא יוכלו לסייע לילדיהם. לכן, הם מקדימים עבורם את הביקוש לדירה ורוכשים אותה כבר עתה, תוך ניצול המשכנתא הזולה ופריסת המשכנתאות לשלושים שנים. כלומר הזוגות הצעירים של היום מתמודדים בשוק הדיור עם הורים לזוגות הצעירים של העשור או שני העשורים הבאים. חלק מהדירות אף נרכשות על ידי סבים וסבתות של נכדים קטנים. זו הקדמת הביקושים שמחוללת כבר עשור ומחצה את הטירוף במחירי הדיור.

מנגד, בשנים שבהן הצמיחה גבוהה וממצא את פוטנציאל הצמיחה של המשק (4 אחוזים לנפש לשנה או 6 אחוזים ברוטו) אזי המשק מייצר הזדמנויות השקעה סולידיות הרבה יותר טובות מרכישת דירה והשכרתה תמורת 2.5 אחוזי תשואה והרבה כאב ראש בהשכרה ובתחזוקה. בקצב צמיחה כה גבוה גם הריבית גבוהה יותר ולכן המשכנתאות יקרות יותר ולמעשה גם יקרות מהתשואה על שכר הדירה. במצב זה, מעטות המשפחות הרוכשות דירה שנייה כהשקעה ארוכת טווח לילדיהן לעוד עשרים שנה שאז ורק אז יהפכו לזוגות צעירים. כלומר, במצב של צמיחה מהירה אין הקמת ביקושים ואז מוצאים עצמם הזוגות הצעירים כשהם לבדם בשוק הדיור. ואתם יודעים מה קורה לחמישים אלף זוגות צעירים כאשר שישים אלף דירות חדשות מתחרות על כיסם? המחירים יורדים. זה בדיוק מה שקרה בתקופת כהונתי במשרד האוצר בין השנים 2003 – 2007. חמש שנים של ירידת מחירים עקבית שבמסגרתה ירדו מחירי הדיור מ-96 משכורות לדירה ממוצעת ל-80 בלבד. כיום, לא מיותר להזכיר, אנו מתקרבים ל-160 משכורות לדירה ממוצעת.      

ומדוע נוח לכולם לעסוק בצד ההיצע ולא לעסוק בצד הביקוש? מאחר ואלה כרוכים אך ורק בחידוש הצמיחה המהירה וחידוש הצמיחה המהירה אתם כבר יודעים! זה מחייב מלחמה נחושה במונופולים, ביבואנים הבלעדיים ובבנקים, לצד רפורמה במיסים המבטלת את המכלול העצום של הטבות מס לעסקים הגדולים על חשבון העסקים הקטנים וכמובן התייעלות תקציבית המפסיקה עם הכספים הקואליציוניים, עוצרת את הפנסיה התקציבית, מפסיקה להעביר את הפרויקטים הגדולים של תשתיות לחברות ממשלתיות לא יעילות, מפסיקה עם מבול הפטורים ממכרז ועוד. כל עוד זה לא באופק אזי מחירי הדיור ימשיכו לעלות. חבל ובעיקר לא מגיע לצעירים הגיבורים שלנו! 

עוד ב-

הניסוי שמוכיח: הישראלים אדישים לבעיית יוקר המחיה | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית