ח"כ האלוף (במיל') יאיר גולן (58) היה בעל קריירה צבאית מפוארת, גולן היה מפקד חטיבת הנח"ל, היה מפקד פיקוד העורף, אלוף פיקוד צפון ובתפקידו הצבאי האחרון היה סגן הרמטכ"ל. 

רגע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה, גולן בריאיון ל-ice. מספר על החוויה האישית שלו ביום הזה: "היום הקשה ביותר עבורי בשנה", על טקס יום הזיכרון המשותף: "אני לא משתתף, אני היום עם רעיי, הציבור שהולך רוצה להגיד שנמאס לו".

אחרי קריירה צבאית מוצלחת, שימשת כסגן הרמטכ"ל, מה זה יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה בשבילך?
"יום הזיכרון עבורי הוא היום הקשה בשנה. איבדתי כל כך הרבה חברים וחיילים. המגע הבלתי אמצעי עם לא מעט משפחות שכול, זה לא יום פשוט. עבורי, זה יום שאני מתחיל מחדש לקבל את הפרופורציות הנכונות לחיים. גם כאדם פרטי וגם כנבחר ציבור. כאדם פרטי אתה אומר לעצמך, יש דברים שחשובים ויש דברים שנראים חשובים אבל הם לא חשובים בכלל, אני רואה את בניי לידי והם בריאים ושלמים ואתה אומר לעצמך שלכל אחד יש עליות ומורדות בחיים אבל העיקר שהם חיים, על כל הקשיים ניתן להתגבר".

ומה קורה במישור הציבורי?
"במישור הציבור, אני בן אדם שביקר הרבה מאוד חיילים ואני כל הזמן שואל את עצמי מה גורם לציבור הענק, לבוא לשרת, מילואים, לקפוץ מהמיטה שלו ולהיות נכונים להקריב את חייהם, מה מניע אותם? ואני חושב שהנכונות הזאת להילחם היא בסופו של דבר נובעת ממקום שהוא כל כך חשוב ובעיקר חשוב לחברה דמוקרטית בשם צדקת הדרך. אנחנו חייבים כל עת, בלי להפסיק לרגע להילחם על צדקת הדרך, לומר ולעשות מה שבאמת ראוי להילחם עליו. לדעת שהמנהיגים שלוקחים אותנו למלחמות השונות, עשו את המיטב כדי להימנע ממלחמות ואם הלכו למלחמה תעשו אותה באופן הנכון ביותר, הראוי ביותר, המקצועי ביותר בכדי להקטין את מסע השכול".

בנימין נתניהו ויאיר גולן כסגן הרמטכ"ל (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)

"אני תמיד זוכר ביום הקשה הזה למלחמות שעיצבו אותי. זוכר את מלחמת יום הכיפורים כילד, מלחמת לבנון הראשון שם שירתתי כצוער בבה"ד 1, אני מסתכל על הקורבן העצום שהמלחמות האלה גררו בעקבותם. ואני חושב שזה רק ממחיש לי פעם נוספת כמה ממשלה של מנהיגות ראויה, מנהיגות של אמת, חשובה וחיונית לכל אזרח ואזרח בישראל. שמשחררים את הצבא למלחמה אנחנו רוצים להאמין שלא הייתה דרך אחרת. שזו הייתה הדרך היחידה להבטיח את קיומה של ישראל כי עשינו כל דבר להימנע ממלחמה ואני חייב להגיד את זה על מה שאני רואה היום, אני רואה את המנהיגות מכפישה ומשמיצה וזה יוצר הפקרות בתוך העם ונותנת פתח לשחיתות כבדה ואנושה, אני אומר לעצמי זה מכרסם את בסיס החיים המשותפים, בסיס הנכונות של אנשים צעירים להתגייס ולהילחם עבור המפעל הציוני המשותף לכולנו".

"יום הזיכרון מזכיר לי כמה למנהיגות יש אחריות כבדה כי בקצה יש חיילים, יש אנשים, חיי אדם, אנחנו צריכים באמת להתייחס לחיים הציבוריים שלנו שיש להם החלטות קשות מאוד, לפעול מיראת כבוד לאזרח שאחרי זה נוכל להסביר אחר כך שלא הייתה ברירה ופעלנו הכי נכון לצמצם את מעגל הדמים".

אני רוצה לדבר איתך על הטקס הזיכרון המשותף המכונה יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני, מה דעתך על האירוע הזה מפוזיציה של איש צבא לצד פוזיציה של מפלגת מרצ?

"אני לא אהיה בטקס הזה, אני ביום הזיכרון הולך לעמוד עם רעיי הלוחמים שהותרתי בלבנון, ביהודה ושומרון ובתוככי עזה. זה המקום שאני מתחבר אליו נפשית וזה המקום שאליו אני הולך. אבל אני חושב על האנשים שכן הולכים לטקס הזה ואני חושב על מה שעובר בליבם וזה די לסכסוך. בואו נביא שלום, בואו נימנע מיום זיכרון שבו אנחנו מציינים מספר שאנשים צעירים נוספו למעגל השכול, בואו נעשה את זה. אני חושב שיש משהו מעורר כבוד בקריאה הזאת. הביטחון הטוב ביותר טמון בשלום, אז בואו נביא את השלום הזה, בואו נלחם עליו. זה המטרה שראוי להילחם עליו. במילותיו של יצחק רבין לפני ואחרי חתימת הסכם אוסלו, שאני מבין את האכזבה שהתלוותה אליהם אחר כך אבל לא בונים אומה בלי תקווה. ואני חושב שאנשים שהולכים לטקס הזיכרון האלטרנטיבי מנסים להחיות  את התקווה וזה דבר חשוב שאין כמותו כי אסור לנו רק לטבול בשכול ולחוות חוויה של שיתוק וחידלון בלבד. אנחנו חייבים מתוך השכול הזה לבנות עתיד טוב יותר, במותם ציוו לנו את החיים להביא שלום בכדי שלא יהיה עוד שכול".

אתה, יצחק רבין, אנשי צבא מהצד השמאלי שאחרי הרבה מלחמות נלחמים על השלום.

"זה כל כך ברור מאליו, דווקא אנשים שעברו מלחמה וחוו אותה על בשרם, רבין היה מח"ט הראל, חטיבה שבמלחמת העצמאות שילמה מס דמים בלתי נתפס, שקברה את מתיה לילה אחרי לילה במשך שבועות ארוכים. רבין זה רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, מלחמה שהייתה עקובה מדם, המלחמה הקשה ביותר שישראל חוותה. רבין היה שר ביטחון בתקופות קשות של לחימה בלבנון, אני חושב שהוא הבין מצויין שהוא שירת את צה"ל ומדינת ישראל ולאחר מכן היה חייל ששירת בצבא השלום. הייתי רוצה שכל מנהיג בישראל בלי קשר לימין ושמאל יחוש את עצמו חייל בצבא הגנה לישראל וחייל בצבא השלום כי שום דבר לא מבטיח את ביטחונה ושגשוגה של ישראל מלבד השלום. היום זה הפך למילה מגונה, זה הפך לנאיבי, לא רציני, מטופש אפילו, אתה נתפס כאחד שנופל למלכודת שהערבים טומנים לנו. זה גישה פסימית ונוראית שעל בסיסה אי אפשר לבנות מדינה. אנחנו צריכים להיות מדינה של שוחרי שלום ולדעת להילחם כשצריך, כל חיי פיקדתי ונלחמתי במלוא התנופה ובאומץ לב ובשיא הכישרון שידעתי לגייס ויעידו על כך רבבות חייליי. אבל דווקא בגלל שאני מכיר את מראות המלחמה ואת מחיר המלחמה, חושב איך לבנות עתיד טוב יותר לילדים שלנו וזה רק לרדוף אחרי שלום".

לא מזמן ח"כ לשעבר נאווה בוקר העלתה רעיון להפריד את יום הזיכרון מיום העצמאות מתוך אמירה שלא הגיוני המעבר מיום שכול לחגיגות, למרות שהמבנה הזה נועד מהאמירה של "במותם ציוו לנו את החיים", מה אתה חושב?

"אני מכבד את האמירה ואני מבין את מקורה, היא חוותה אובדן קשה. עם זאת אני חושב שמנהגים של למעלה משבעים שנה ראוי לחשוב פעמיים אם נכון לשנות אותם. יש משהו חשוב בלשמר את המנהג, המעבר הזה והשילוב של שכול וצער עם מעבר לחגיגה על משמעותינו, קיומינו ושגשוגינו, יש בזה משהו יפה וזה מנהג טוב ובריא. קשה לרצות את כל האנשים כל הזמן וביתרונות ובחסרונות שיצרנו פה, גברו היתרונות על החסרונות". 

(צילום: יהונתן סינדל, פלאש 90)

אם כבר נגענו בימי הזיכרון, שבוע שעבר היה יום הזיכרון לשואה ולגבורה והיה לך בעבר ציטוט שעורר סערה עד היום על "זיהוי תהליכים דומים", מה השתנה מאז שאמרת את האמירה?

"המצב רק הוחמר. כל מה שאמרתי מלפני חמש שנים רק התאדר לנגד עינינו, הדמוקרטיה הישראלית בסכנה, המנהיגות הפופוליסטית של נתניהו מתבררת יותר ויותר הרסנית ומסוכנת. מה עוד אפשר להגיד, זאת תקופה שהכנסת לא מתפקדת בה יותר משנתיים, ועדות הכנסת לא פועלות, אין פיקוח על פעולות הממשלה ופעולותיו של ראש הממשלה. ממשלת ישראל לא מתכנסת והקבינט לא מתכנס, אנחנו נמצאים בדיקטטורה. יש לנו ראש ממשלה שלהערכתי יעשה הכל על מנת למלט את עצמו מאימת הדין, ראש ממשלה שעומד בשער בית המשפט וממשיך לגדף את מערכת אכיפת החוק, זה דבר מזעזע. כל ההנחה הזאת שיש פה אנשים אפלים במסדרונות הפרקליטות, שמנסים כביכול להפיל למרות שנבחר בדרך דמוקרטית זה שקר וכזב אין בה אחיזה במציאות ולצערי יש המון אנשים שמאמינים לשקר הזה. אומה שחיה בשקר זאת אומה בהדרדרות, אנחנו תמיד גיחכנו על המדינות הערביות שחיות בשקר שכאילו באמת הבעיה שלהם זה ישראל, שיוצאות למלחמות מיותרות עם ישראל והיום אנחנו לוקים באותה שקרנות ומבססים את החיים הציבוריים שלנו על דברים לא נכונים. שקריים לחלוטין".

אם כבר נגעת בפלונטר הפוליטי, בטור שלך ב"הארץ" דיברת על כך שמרצ צריכה להתאחד עם מפלגת העבודה.

"בוא נסתכל על המציאות כפי שהיא. יש לנו ראש ממשלה מהימין שדרדר את ישראל שבעיניי מסוכנת ודרדר את היכולת שלנו לחיות אחד עם השני בשלום, גם פנימית. במקום שהחלופה משלטונו תהיה משמאל, כל מיני אנשים שאין להם שום תמיכה ציבורית אמיתית כמו בנט וסער מתכוונים להחליף אותו. אנחנו לא מעמידים תחלופה משמאל, לא כזאת שלא החזיקה מים שמכנה את עצמה מרכז ימין כמו שיאיר לפיד מכנה את עצמו. דרך הימין נכשלה, נכון לחזור לדרך השמאל והשמאל צריך להתאחד ושיהיה ברור שלפי מה שנראה כרגע לשמאל יש יותר מנדטים והעומד בראש השמאל הוא מתמודד טבעי לראש הממשלה והשמאל היום לא נאבק על ראשות המדינה. שמקבל למצער לא מעמדה של בחירות ובמקרה הגרוע ביותר הוא יהיה שוב באופוזיציה".