בריאות

הסוף ל-OCD? מחקר חדש בפריצת דרך מסעירה

הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) היא הפרעה שמי שסובל ממנה "צריך" לחיות ואין טיפול שהוא מספיק יעיל. חוקרים מאוניברסיטת UCLA טוענים שמצאו את ה"מתג" במוח שאחראי להפרעה
מערכת ice |  1
הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) (צילום shutterstock)
מדענים מאוניברסיטת UCLA גילו "מתג" מוחי להפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD), כך מגלה מחקר חדש. הוא שוכן באזור המכונה הסטריאום, המעורב בקבלת החלטות ובבקרה מוטורית. עם זאת, הצוות גם גילה ש"תאים מסייעים" הנקראים אסטרוציטים מפעילים את הנוירונים הללו, ומציעים תקווה לטיפולים חדשים ב-OCD.
"המחקר שלנו חשף מנגנון תאי חדש, שלא רק מערב נוירונים – דבר שכבר ידענו – אלא גם כולל אסטרוציטים, שפועלים יחד", אמר כותב שותף של המחקר בלג'יט קאח, פרופסור לפיזיולוגיה ונוירוביולוגיה בבית הספר לרפואה ב-UCLA. "כעת נוכל להרחיב את מחקר שלנו בתחום זה כדי לכסות מנגנונים ותאים נוספים".

פריצת הדרך עשויה להוביל לטיפולים טובים יותר עבור מגוון הפרעות כפייתיות. דחפים בלתי נשלטים יכולים להיות מסכני חיים בנסיבות מסוימות. הם יכולים גם להוביל להשמנה, שימוש בסמים או הרס כלכלי. כמעט מיליארד אנשים ברחבי העולם סובלים מהתנהגויות אובססיביות קומפולסיביות, אך ההבנה המכניסטית שלנו לגביהן עדיין לא ברורה, וטיפולים יעילים ברובם אינם זמינים.
ניסויים בעכברים גילו חלבון הקשור ל-OCD והתנהגויות חוזרות בנוירונים נמצאו גם באסטרוציטים. זה מצביע על כך שאסטרטגיות טיפוליות המכוונות לאסטרוציטים ונוירונים עשויות להיות שימושיות עבור OCD ואפשר להפרעות מוח אחרות.
OCD, הפרעת חרדה לכל החיים המאופיינת במחשבות ופעולות שחוזרות על עצמן, משפיעה על שניים עד שלושה מאוכלוסיית ארה"ב, אם כי השכיחות שלה עשויה להיות גבוהה יותר עקב תת דיווח ותת אבחון. פסיכותרפיה, תרופות נוגדות דיכאון או שניהם הם טיפולים אופייניים ל-OCD, אך הם יכולים להיות לא יעילים עבור חלק ניכר מהחולים. ההתקדמות הטכנולוגית הפכה את זה לאפשרי יותר לחקור אסטרוציטים, שהם תאים מורכבים.
החוקרים השתמשו במספר גישות כדי לבודד ולהמחיש חלבונים על פי נוירונים ואסטרוציטים בתוך הסטריאטום. כשהשוו בין חלבונים שנמצאו בנוירונים ובאסטרוציטים, הם גילו באופן בלתי צפוי ששניהם מכילים חלבון הקשור ל-OCD המכונה SAPAP3.
החוקרים בדקו את הממצאים שלהם על ידי החדרה החלבון בחזרה לתוך נוירונים ואסטרוציטים של עכברים שעברו שינוי גנטי כך שאין להם את הגן שמייצר את החלבון. הם גילו ששני סוגי התאים קיימו אינטראקציה בדרכים שונות כאשר הם מדדו את השפעות החלבון על כפייה וחרדה, שניים מסימני ההיכר האופייניים ל-OCD.
העכברים כבר לא טיפחו את עצמם באופן כפייתי לאחר שהחלבון SAPAP3 נמסר בחזרה לאסטרוציטים ונוירונים, מה שמצביע על כך ששני סוגי התאים יכולים להיות מטרות תקפות לטיפולים שמטרתם לרסן את הכפייה. עם זאת, רק נוירונים על חלבון SAPAP3 הראו קשר עם חרדה מופחתת בעכברים, דבר המצביע כל שאסטרוציטים לא יהיו יעד טוב לטיפולי חרדה ב-OCD.
תגובות לכתבה(1):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
  • 1.
    בהדרגה יגלו שהפסיכולוגים מיותרים, הכל תלוי בכימיה של המ (ל"ת)
    ציפי 04/2023/13
    הגב לתגובה זו
    1 0
    סגור