בריאות

שירותי הרווחה בזמן חירום לא יכולים להישאר מאחור

רשויות המדינה והגורמים האמונים חייבים להבין את הפערים הקיימים, את הצרכים הבוערים ולהיכנס מתחת לאלונקה ביחד עם ארגוני החברה האזרחית, לא רק כרגולטורים אלא כשותפים מלאים
מתכונת חירום (צילום shutterstock, freepik)
מדינת ישראל מצויה בשנה האחרונה במציאות של שגרת מלחמה מתמשכת ובמצב של אי וודאות כלכלי, חברתי ואישי. כולנו, בשדות העשייה השונים הן במגזר העסקי והן במגזר החברתי נדרשנו לגמישות, ליצירתיות וליכולת להסתגל לאתגרים בלתי פוסקים. היו אלה ארגוני החברה האזרחית שהיו הראשונים להתגייס לספק מענים מותאמים לאנשים עם מגוון מוגבלויות בכל רחבי הארץ שפונו מבתיהם, פעמים רבות לפני שהוקמו מענים רשמיים, תוך הסתמכות של הארגונים על תורמים פרטיים וללא גיבוי תקציבי מספק של המדינה. זאת הייתה חובתנו ואחריותנו.
שנה חלפה, מקומות העבודה השתנו, הבית הפרטי עבר אדפטציות, והחיים עצמם הפכו למסלול מכשולים בלתי צפוי. אך בתוך כל זאת, נדמה כי חלק מרשויות המדינה נותרו מאחור, אחוזות באשליית שגרה שמזמן אינה קיימת. 

עו"ד מיכאל זץ, מנהל חטיבת קהילה
קרדיט: עזרא לוי
המחדל הזה בולט במיוחד כשמדובר באנשים עם מוגבלויות. אוכלוסייה זו, שבימים רגילים זקוקה לתמיכה ייעודית ולמענים מותאמים, מוצאת עצמה כיום במצב קשה שבעתיים- מסגרות רבות לאנשים עם מוגבלויות נסגרו בחבלי הארץ המפונים, חלקן הועתקו ופועלות במתכונת מצומצמת וחלק מהמסגרות פועלות באותו היקף, תחת הגבלות פיקוד העורף עם אותם משאבים של שגרה שלא באמת נותנים מענה לעת החירומית בה נמצאת מדינת ישראל.
במקום להפעיל מנגנוני חירום ולגבש תפיסת עבודה מותאמת, בשיתוף אותם ארגוני חברה אזרחית שכבר הוכיחו את עצמם, תפיסת עבודה שתראה 360 את האדם עם המוגבלות ואת צרכיו כפי שהם משתקפים ומשתנים בעת הזו, רשויות המדינה ממשיכות לפעול באותם דפוסים, עם אותם משאבים ובאותו היקף שירותים וחשיבה טרום השבעה באוקטובר.
הציפייה מארגוני חברה אזרחית שנמצאים בחזית העשייה והטיפול, להעניק את אותם שירותים בדיוק עם אותם משאבים, בזמן שאנשים עם מוגבלות בכלל ובוגרים על הספקטרום האוטיסטי בפרט, נאלצים להתמודד עם לחץ ומצבי חירום מוגברים, שינויים פתאומיים וחוסר יציבות – היא לא רק מנותקת מהמציאות אלא גם חסרת אחריות. בעתות חירום, דווקא אותם אנשים נזקקים יותר מכל לתמיכה מחבקת ולמענה רחב ומותאם, לסיוע מוגבר של אנשי מקצוע וליווי של דמויות מוכרות שיוכלו להושיט יד ולא רק לזרוק גלגל הצלה כאילו מה שחשוב זה רק ההישרדות ולא הרווחה.   
מדובר פה באחריות מוסרית ובחובה לאומית. המלחמה איננה רק בשדה הקרב; היא מתקיימת גם בעורף, בין משפחות שמנסות להחזיק את עצמן בצל הלחצים, בין ילדים עם צרכים מיוחדים שאיבדו את שגרת הטיפולים, ובין בוגרים עם מוגבלויות שמתקשים להבין מדוע העולם סביבם השתנה. 
הגיע הזמן להבנה שהימים הללו אינם ימים רגילים. רשויות המדינה והגורמים האמונים חייבים להבין את הפערים הקיימים, את הצרכים הבוערים ולהיכנס מתחת לאלונקה ביחד עם ארגוני החברה האזרחית, לא רק כרגולטורים אלא כשותפים מלאים לגיבוש מענים, פתרונות ומימון מותאם לבניית אותם מנגנונים ייעודיים שייתנו מענה דחוף למציאות החדשה. זו אינה פריבילגיה – זו חובה מוסרית, חברתית וערכית. 
כשרשויות המדינה יתעוררו למציאות העכשווית ויפעלו בהתאם, כולנו נוכל להתמודד טוב יותר עם ההשלכות הכואבות של התקופה הזו. הגיע הזמן להפנים: גם המעטפת החברתית היא חלק מהמלחמה שלנו. 
הכותב הוא: עו"ד מיכאל זץ, סמנכ"ל קהילה באלו"ט – אגודה לאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה