אילון מאסק, האיש העשיר ולאחרונה גם המדובר ביותר בעולם, מנכ"ל טסלה ובקרוב כנראה גם הבעלים של טוויטר, הולך ונוטה יותר ויותר לכיוון השמרני-רפובליקני של המפה הפוליטית בארצות הברית. מאסק חשף מוקדם יותר החודש כי לראשונה בחייו הצביע עבור מועמד רפובליקני, או במקרה זה מועמדת - מאיירה פלורס, טראמפיסטית מובהקת שנבחרה כחברת פרלמנט ממדינת טקסס, ושתקשורת השמאל וה"מיינסטרים" מגדירים כ"ימנית קיצונית". באותו ציוץ שבו פרסם את תמיכתו בה, כתב גם "גל אדום מאסיבי ב-2022" (כלומר, הביע תקווה לניצחון גדול של המפלגה הרפובליקאית בבחירות האמצע לבתי הקונגרס בחודש נובמבר). לאחרונה מאסק אף הודיע שיתמוך במושל פלורידה הפופולארי עד מאוד, רון דה-סנטיס, לנשיאות בשנת 2024, אך סביר להניח שאם הנשיא לשעבר טראמפ יהיה המועמד הרפובליקני, מאסק יתמוך גם בו.

למאסק נהגו לייחס רקע פוליטי ליברלי. הוא כינה את עצמו "סוציאליסט" ונראה היה כתומך ברעיונות לחלוקת העושר מחדש, למרות היסטוריה של עוינות לאיגודי עובדים. הוא גם הביע רעיונות שמתיישרים עם השקפת עולם ליברטריאנית ("הממשלה היא פשוט התאגיד הגדול ביותר") בביקורת שלו על ה"ממשלה הגדולה", למרות שהוא נהנה מהטבות מס פדרליות ותמריצים ממשלתיים אחרים. בפריימריז הדמוקרטיים ב-2019 מאסק תמך באנדרו יאנג. מייסד טסלה אמנם מתח בזמנו ביקורת על דונלד טראמפ לפני ובזמן נשיאותו, אך גם הסכים לשבת בכמה מהמועצות העסקיות שלו, שאותן עזב לאחר שטראמפ פרש מהסכם האקלים בפריז. בהזדמנויות אחרות הוא טען שיש לו נטיות מרכזיות, ובנושאים שונים התבטא באופנים מפתיעים ולאו דווקא שבטיים. ניסוחיו לדעותיו הפוליטיות העלו השקפת עולם לא אחידה, אך היא בהחלט מתפתחת. לאחרונה, לפחות לפי התקשורת הממוסדת, נראה שהוא נסחף לעבר טריטוריה שמרנית קשוחה אף יותר.

הנטיות הפוליטיות של האולטרא-עשירים הם תמיד עניין של אינטרס ציבורי: יש להם שליטה בלתי מידתית על החיים הפוליטיים באמצעות מפעליהם העסקיים, התרומות הפוליטיות והפרשנות הפומבית שלהם. וההתפתחות הפוליטית של מאסק ראויה לציון במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא בעיצומו של הצעה לרכוש את טוויטר, אחת הכיכרות הציבוריות המקוונות המשפיעות ביותר בעולם. אם הוא אכן ישתלט עליו, ואם ימשיך להזדהות עם הימין, הפוליטיקה שלו עלולה לעצב את סוג התרבות והכללים שהוא ינסה להשריש בפלטפורמה.
 
מבחינה היסטורית, מאסק נקט לאורך השנים בשיטה מקובלת בעולם העסקים: משחק בשני הצדדים (כפי שניסח בזמנו מייקל ג'ורדן כשנשאל על הנייטרליות הפוליטית שלו במשפט "גם רפובליקנים קונים נעליים"). כפי שמציין Business Insider, הפעילות הפוליטית של מאסק הייתה "ממוצעת למדי עבור מנהיג עסקי עם פעילות הן במדינות אדומות והן כחולות", עם תרומות עקביות הן לרפובליקנים והן לדמוקרטים. ב-2015 הוא אמר שהוא התערב בפוליטיקה "כמה שפחות", רק במידה שהוא היה צריך להיות מעורב כדי להבטיח חוזים עם הממשלה עבור החברה שלו SpaceX. ב-2004 הוא נתן כסף לשני המועמדים של המפלגות הגדולות לנשיאות, למכהן הרפובליקני ג'ורג' וו. בוש ולמתמודד הדמוקרטי ג'ון קרי.

אבל נראה שמשהו השתנה. התרומות הפוליטיות של מאסק עברו בשנים האחרונות למועמדים ולמטרות הרפובליקניות. בטוויטר בחודשים האחרונים הוא זלזל שוב ושוב בדמוקרטים והביע חיבה חדשה לימין כבית חלופי. "בעבר הצבעתי לדמוקרט, כי הם היו (בעיקר) מפלגת החסד", צייץ מאסק במאי. "אבל הם הפכו למפלגת הפילוג והשנאה, אז אני כבר לא יכול לתמוך בהם ואצביע לרפובליקני". מאסק לא פירט כיצד תוכנית הסיוע של הדמוקרטים לבעלי המזל הכלכלית פחות, תשומת לב לאיכות הסביבה והכלה עבור אנשים מרקע שוליים היוו "פילוג ושנאה", וגם לא פירט כיצד הגדלת הלאומנים, המיליטנטיים והאנטי-דמוקרטיים הלבנים. המפלגה הרפובליקנית שימשה אלטרנטיבה עדיפה למי שמחפש חסד במפלגה.
 
ואז נראה שבשבוע שעבר הוא פנה בצורה ברורה למדי לאגף טראמפ של הרפובליקנים, עם הצהרתו על בחירתו בפלורס. כאמור הוא הצביע לראשונה עבור רפובליקני, ועוד כזו תומכת טראמפ והתיקון השני לחוקה (המעגנת אחזקת כלי נשק בידי האזרחים). העניין של מאסק בדה-סנטיס מעיד על כך שהוא מרגיש בנוח עם האגף הלאומי של המפלגה הרפובליקנית (שהתקשורת מכנה "סמכותני"). דה-סנטיס אמר על תמיכתו של מאסק בו שהוא מברך על "תמיכה מאפרו-אמריקאים", בדיחה שמדברת על מאסק, שהוא כמובן לבן, אך הוא נולד וגדל בדרום אפריקה.

עוד ב-

הבן של אילון מאסק חוצה את הקווים בצעד מפתיע

לכתבה המלאה

באתר msnbc ביקרו את מאסק על ה"הקצנה" שלו ימינה. לדבריהם, לא לגמרי ברור מה מניע את מאסק ימינה. הוא התלונן על הרחקתו של ממשל ביידן מפסגה של כלי רכב חשמליים מכיוון שטסלה אינה מאוגדת. נראה שאפשר שהערכיות המפלגתית לתגובה להצעה שלו לרכוש את טוויטר - כשחלק גדול מהשמאל מביע ספקנות ביחס ליחס הפייר (הנייטרלי) שלו כלפי מתינות תוכן - היא סיבה. ייתכן שהוא גם מהמר שזה יתרון כלכלית לזכות בפוליטיקאים בימין, בעידן שבו הרפובליקנים הולכים וגוברים עוסקים בהעדפות קרחות כאשר הם שוקלים כיצד להתייחס לתאגידים וסביר להניח לזכות בעוד כוח בשנים הקרובות. וכמובן שהסאבטקסט של התלונות שלו על הדמוקרטים המפלגים ומעוררי השנאה יכול להיות שהוא מרגיש לא בנוח עם האנטי-קנאות לכאורה המתעצמת בשמאל. לא משנה מה מעורר בו השראה, זה ציר ששווה לשים לב אליו היטב, בהתחשב בכך שהוא יכול להיות על סף להחזיק כמות עצומה של שליטה על השיח האזרחי בארה"ב ובמערב.