ברק רוזן ואסי טוכמאייר, בעלי השליטה בקנדה ישראל, הקצו בימים האחרונים מניות של קנדה ישראל, מניות שמהוות בדילול מלא 2.7% מהון המניות של החברה. ההקצאה משקפת לקנדה ישראל שווי חברה של 3.7 מיליארד שקל לעומת שווי החברה היום בבורסה שעומד על 3.5 מיליארד שקל.

לא היינו נדרשים להקצאה הזו של המניות אלמלא הייתה זו הקצאה במחיר הגבוה ממחיר המניה בבורסה. בדרך כלל הכיוון הוא הפוך, חברות ציבוריות מקצות מניות לגופים מוסדיים בהנחה, לפעמים משמעותית, ומקבלות בתמורה זריקה משמעותית של מזומנים.

אם כן, למה הסכימו מגדל, מור וקרן ספרה לשלם יותר על משהו שיכלו לקנות בבורסה בפחות כסף?

הסיבה להקצאה במחיר גבוה נעוצה בגל עליות המחירים הצפוי בתחום הנדל"ן ובקושי להשיג סחורה בשוק בהיקפים גדולים.

נסביר: שוק הנדל"ן נמצא רגע לפני גל עליות מחירים ואם ננסה להיות ספיציפיים יותר הרי שאנחנו רואים, לפחות על פי עדויות המערכת הבנקאית שמלווה קבלנים, כבר בשלב רכישת הקרקע, עליית מחירי תשומות הבניה שמקבלת כבר עכשיו ביטוי במדד מחירי תשומות הבניה ובשלב הבא, עלייה בריביות שהבנקים גובים מהקבלנים בשל העלייה בסיכון (עלייה שנובעת מעליית המחירים בשורת העלויות) וכד'.

צריך להבין את הדינמיקה של שוק הנדל"ן (והכלכלה כולה) והיא כשמחירי התשומות עולים ויש צורך לגלגל את העליות הללו לצרכן (רוכשי הדירות) הרי שלגל הזה מצטרפים הקבלנים שמעלים גם הם את שולי הרווח שלהם כדי לפצות את עצמם על הסיכון שעולה ולכן במערכת הבנקאית מעריכים שמחירי הדירות יעלו ב-10% נוספים על עליית מחירי תשומות הבניה וזו הסיבה שהמוסדיים היו מוכנים היום לשלם סכומים גבוהים על מניית קנדה ישראל שהיא אחת מחברות הנדל"ן הנחשקות בישראל.