עידן אזולאי, מנהל השקעות ראשי בסיגמא-קלאריטי, ערך היום (ראשון) סקירה כלכלית עם פתיחת השבוע החדש, והתריע מפני השלכות התחממות היחסים בין ארה"ב לרוסיה על הכלכלה הגלובלית.

הסקירה של השבוע שעבר עסקה בשינויים הרבים שמתרחשים בעולם מאז תחילתה של כהונתו הנוכחית של טראמפ ונקראה "העולם זז". יש עדכון. זה לא רק שהעולם זז. קצב התזוזה הואץ מאוד. מאחר וקשה לעמוד בקצב ההודעות והציוצים שיוצאים מהבית הלבן מדי יום, נתעכב על הצעד שנראה שעתיד להיות בעל המשמעות הרבה ביותר, לפחות כרגע.

באמצע השבוע שעבר פורסם כי טראמפ שוחח עם פוטין. זה לא דרמטי, כותב אזולאי, זה מגה דרמטי. מאז פלישת רוסיה לאוקראינה פוטין הוא פרסונה נון גרטה (מוקצה) בכל העולם המערבי. ההתנתקות של העולם המערבי מפוטין נובעת מהתפישה ששלטה מאז תום מלחמת העולם השנייה שלפיה אין לקבל מהלך שבו מדינה אחת פולשת למדינה אחרת במטרה לכבוש ולהחזיק בשטחים שנכבשו. מאז הפלישה (לפני שלוש שנים), רוסיה ופוטין מוקצים בכל פורום או מפגש בינלאומי, בין שזה מפגש של G-20 (20 הכלכלות הגדולות בעולם) ובין שזו השתתפות של קבוצות רוסיות בליגת האלופות או אולימפיאדה. השיחה בין טראמפ לפוטין שברה את הטאבו הזה.

בהמשך הסביר טראמפ שמבחינתו יש צורך לסיים את המלחמה באופן מיידי, כאשר רוסיה תשמור לעצמה את השטחים שאותם היא כבשה (קרים ומחוז דונבאס). לצעד הזה יש כמה השלכות. ראשית, אם אכן ייחתם הסכם שלום בין רוסיה לאוקראינה שבו האחרונה מוותרת על השטחים שנכבשו ממנה, זו תהיה הפעם הראשונה מאז 1945 שבו שטח שמדינה כבשה מידי מדינה אחרת הוכר באופן רשמי כשטח שלה. במילים אחרות, שווה להיות התוקפן. מעניין מה עובר כעת במוחם של הסינים בהקשר של טאיוואן. למה לרוסיה מותר ולנו לא? הרי מבחינת סין, הקשר ההיסטורי שלה לטאיוואן הוא לא פחות חזק מזה של רוסיה לאוקראינה.

במקביל לשיחה בין טראמפ לפוטין, הופיע שר ההגנה האמריקאי הגסת' בפני ועידת נאט"ו בבריסל. דבריו היו לא פחות ממדהימים. הנה כמה ציטוטים בתרגום חופשי : "המציאות מונעת מארה"ב להיות ערבה לביטחון אירופה", "יש לצפות להקטנת היקף הכוח האמריקאי על אדמת אירופה", "המתחרה העיקרית שלנו היא סין הקומוניסטית אשר מאיימת על האינטרסים הלאומיים שלנו", "ארה"ב שמה בראש סדר העדיפויות שלה את האיום הסיני בפסיפיק", ולסיום "חברינו האירופאים צריכים להוביל בהגנה על עצמם". אין מספיק ואוו בעולם בשביל לתאר את הסיטואציה. פנו דרך, הנה מגיע סדר עולמי חדש.

מבחינת ארה"ב, יש כעת אויב אחד גדול וחשוב שמולו היא צריכה לרכז את מלוא משאביה וזוהי סין. טראמפ התקשר לפוטין כדי למנוע ממנו חבירה מלאה ומוחלטת ל"ציר הרשע" או בשמו הרשמי, BRICS. מבחינתו, אוקראינה צריכה להקריב את השטחים שנכבשו ממנה, מאחר והמטרה העיקרית מכל היא הרחבת השורות בצד של המערב מול "ציר הרשע" ובעיקר סין ולשם כך כל מחיר ראוי.

ההשלכות הצפויות
ראשית, מדינות אירופה מבינות שעל מנת להגן על עצמן הן נדרשות להגדיל באופן משמעותי את תקציב הביטחון שלהן. כותב אזולאי. ה"שאנטי" שבו הן חיו מאז מלחמת העולם השנייה הסתיים. ההערכה היא שאירופה נדרשת להגדיל את תקציב הביטחון שלה ב-100 מיליארד אירו באופן מיידי; על מנת להתמודד עם הוואקום שתותיר עזיבתה של ארה"ב, יידרשו השקעות ביטחוניות בהיקף של למעלה מ-700 מיליארד אירו. גרמניה למשל, שההוצאה הביטחונית שלה עמדה ב-2023 על 1.3% מהתוצר כבר הודיעה שתקציב הביטחון יעלה לשיעור של 2% מהתוצר. במונחי כסף מדובר בתוספת של כ-70 מיליארד אירו מידי שנה. וזו רק גרמניה. בקיצור, "תור הזהב" של החברות הביטחוניות נמשך ואף מואץ.

בנוסף, בהמשך לפרויקט "Stargate" עליו הכריז טראמפ עם כניסתו לתפקיד, יש לצפות להמשך השקעה נכבדה של ארה"ב בכל מה שקשור לפיתוח השימושים בבינה מלאכותית. בנאום שנשא בשבוע שעבר סגן הנשיא ואנס בוועידת הבינה המלאכותית שנערכה בפאריס (ישראל לא השתתפה כי זה בכלל לא קשור אלינו) הציג סגן הנשיא את גישתה של ארה"ב בנושא של בינה מלאכותית. המוטו המרכזי: ארה"ב מתכוונת להמשיך להוביל את העולם בתחום הזה, מה שאומר השקעה בהיקף נכבד.

ולבסוף, מציין אזולאי, ההשלכות יגיעו גם אל המקום הקטן שלנו. באותה מידה שטראמפ צריך את רוסיה לצידו, כך הוא צריך גם סעודיה. נזכיר שגם סעודיה חברה ב-BRICS. אם טראמפ דוחף את אוקראינה לוותר על שטחים למען השגת המטרה שלו, אל תצפו להתנהגות שונה ממנו בהקשר שלנו למען הקירוב של סעודיה לארה"ב ולמערב. היינו, לאור מה שתואר לעיל, עולה הסבירות שבמהלך כהונתו טראמפ ידחף להסכם שלום בין ישראל לסעודיה, יהיה המחיר אשר יהיה, גם אם זה יהיה על חשבוננו. זה האינטרס שלו ושל ארה"ב ובתור מי ששואפת לבצר את מעמדה כמעצמה הגדולה בעולם, מוטב לה שגם סעודיה תהיה בצד שלה. ובראייה הצרה שלנו, לאחר הראלי הגדול (והמפתיע) של השוק הישראלי, הוא אולי כבר לא "כסף על הרצפה" כפי שהיה בנובמבר 23', אבל הוא אופציה לא רעה בכלל למקרה שבו נתבשר יום אחד שנחתם הסכם בין ישראל לסעודיה.

ייתכן שכלום או אפילו רק חלק ממה שטראמפ וממשלתו מתכננים לא יתממש. בנקודת הזמן הנוכחית זה לא משנה, מפני שהעולם כבר נמצא בעיצומו של הרעש הטקטוני שרק החל. עצם העובדה שחילופי השלטון בארה"ב גורמים לניעור של הסדר העולמי הקיים הוא בעל משמעויות רבות שאת חלקן כנראה שנבין רק בעתיד. המשמעות של זה לגבי השווקים היא עלייה בתנודתיות ועל המשקיעים להיערך לכך, בעיקר מנטלית. כפי שכבר כתבנו, הנענוע של העגלה הגלובלית יביא ליותר הזדמנויות ויותר מקרי "חרדה", מה שידרוש מאיתנו להפעיל שיקול הדעת רציונלי ולא אמוציונלי. נשמע טריוויאלי? זה תמיד נשמע טריוויאלי כשזה נכתב על נייר.

האינפלציה מטפסת
השבוע פורסמו מדדי המחירים לצרכן בארה"ב ובישראל. האינפלציה בישראל עלתה בחודש ינואר בשיעור של 0.6% ואילו בארה"ב נרשמה "הפתעה" כאשר המדד עלה ב-0.5% לעומת צפי לעלייה של 0.3% בלבד. בחינה של מגמת האינפלציה העולמית מגלה שברוב מדינות העולם המערבי, האינפלציה נמצאת במגמת עלייה, או שבמקרה הטוב, חדלה מלרדת.

רמת האינפלציה הנוכחית התייצבה על רמה גבוהה מזו ששררה טרום הקורונה. בחודשים האחרונים מתברר שהמסע לחזרתה של האינפלציה הגלובלית לרמות "נורמליות" הוא קשה מזה שהוערך. בשנה האחרונה כתבנו מספר פעמים על כך שלהערכתנו לא מדובר בתופעה חד פעמית, אלא שזהו חלק מהשינוי המבני שחווה הכלכלה הגלובלית, שינוי שהחל מאז פרוץ הקורונה.

הדיון אודות מדד חודשי מסוים והסיבות שהביאו את המדד להיות מעל או מתחת לצפי מפספס את המגמה הכללית. אחד הגורמים העיקריים שדוחפים את האינפלציה בעולם כלפי מעלה היא העלייה במתח הגיאופוליטי בעולם. הכלים שבהן נעשה שימוש במסגרת המאבק הבין גושי בעולם אשר כוללים הטלת מכסים, איסור על יבוא או יצוא של טכנולוגיות ומשאבי טבע בין אם אלו מחצבים נדירים או מוצרי אנרגיה, יקשו מאוד על האינפלציה לרדת. לזה יש להוסיף את ההשפעה שיש לאירועים כמו סגירת המעבר הימי על ידי החותים או העימות המסתמן על תעלת פנמה שמקשים על ההובלה הימית. האירועים האלו הם המהות ולא סעיף כזה או אחר שגורם למדד כלשהו לסטות מהתחזית.

עוד ב-

כך תקנות החירום של טראמפ עשויות להשפיע על יוקר המחיה בישראל

לכתבה המלאה

למעט אירופה שבה הריבית יורדת בשל הירידה בצמיחה, הרי שברוב מדינות העולם המפותח, הריביות נותרות ברמה גבוהה מזו ששררה מאז המשבר הפיננסי ב-2008 לאחר שירדו קלות במהלך השנה שעברה. לפיכך, מציין אזולאי, תיק ההשקעות צריך להיות מותאם לסיטואציה הזו. הריביות בטווחים הקצרים מספקות עדיין מפלט ראוי. בקיצור, מח"מ קצר, דירוגי אג"ח גבוהים. מתנצלים על כך שזה משעמם. זה לא אנחנו, זה השוק.