השוק
הנמלים מחכים לפריקה: למה האוניות מייצרות בכוונה את התורים?
פקק ענק של עשרות אוניות? כנראה שלא. ההמתנה לאוניות "והפקק" הוא למעשה פיק של תור קטן שלא נדיר בנמלים. אז למה נוצרים התורים? ולמה המחיר יתגלגל לציבור? הנמלים: אין עומס, מהומה רבה על שום דבר | בלעדי
האם באמת עשרות אוניות עם מטען כללי מחכות לפריקה מול חופי ישראל ואין מי שיעזור להם? האם האשמה היא על התנהלות משרד התחבורה ומשרד האוצר מול הנמלים או חוסר התפקוד של הנמלים?
כלי התקשורת יצאו בתקופה האחרונה בכותרות חריפות על התור הארוך של אוניות שמחכה לפריקה בנמלי ישראל. אלה כמה מהדיווחים בכלי התקשורת: "הפקק בנמלים חזר: עשרות אוניות מטען מחכות בתור לפריקה", "אוניות מחכות, מטענים מצטברים: הפקק בנמלים חזר", "פקק ענק של עשרות אוניות", "הפסדים של עשרות מיליונים" ועוד. אחת הכתבות בטלוויזיה הייתה כאשר כתב חדשות 12 עלה עם מסוק מיוחד יחד עם ד"ר רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים, לצלם את אותו "פקק".
בתמונות שעלו בכתבה בטלוויזיה, נראו עשרות אוניות באופק הים מחכות בתור לפריקה בנמלי חיפה ואשדוד, עם האשמות רבות על תפקודם של הנמלים והממשלה: חוסר יעילות, עיכוב של הממשלה במסירת רציפים ריקים ועוד. אולם, מאחורי הקלעים, גופים רבים בוחשים בקלחת ובכותרות.
כך למשל אותם "רציפים ריקים" של נמל המפרץ של הסינים, שהינם חלק ממו"מ בין נמל חיפה ובין המדינה לאור האסדרה שמקדם משרד התחבורה, אך חזרה מהסכמות שנעשו טרם רכישת הנמל על ידי קבוצת אדאני - וכנראה שהם לא סתם "ריקים". כך, בכל הקשור לנמל אשדוד, לא עלו בדיווחים בצורה בולטת את השינויים שעברו עליו: כתוצאה מצרכי המלחמה, הרציפים היו תפוסים במשך חודשים ארוכים על ידי אוניות שאינן מסחר אלא ביטחוניות, וזאת אפילו בשונה מנמלים אחרים שכנים שלא נרתמו לכך. למרות זאת, המשיכו בנמל אשדוד להביא שירות על אף התור התפעולי, והמספרים בתור התפעולי בסופו של דבר ירדו משמעותית.
הכתבה בחדשות 12 עם נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר, שהכעיסה את הנמלים.
אז האם יש באמת פקק? בסיקור שנערך על התור של האוניות, התייחסו למטען הכללי בעיקר של האוניות, כמו ברזל, מלט, עץ וכדומה המיועדים לבניה. למרות זאת, בסיקור התייחסו לסך האוניות המחכות גם לא של המטען הכללי, שאינו קשור לתור, ומכאן יצא המספר: 50 אוניות מחכות בתור ופקק ענק. נדייק: הסיבה לחשיבות המספר של המטען הכללי נעוצה בכך שמכולות לפריקה מגיעות לרוב בזמן שנקבע מראש, ומאוד לא-שכיח איחור שלהן. בתור התפעולי המצב שונה והאוניות ממתינות לתורן ואז ישנם כללים מאוד ברורים לפי רספ"ן (רשות הספנות והנמלים) לתעדוף הכניסה שלא רק לפי סדר הגעתה: כמו תעדוף לאוניית נוסעים - גם אם היא הגיעה לאחר אונייה עם מטען, אונייה עם בעלי חיים וכן הלאה. הנמל מחוייב להוראות רספ"ן ואינו יכול לתעדף כפי שירצה.
נחזור לאוניות עם המטען הכללי: אם הכותרות דיווחו על "עשרות אוניות" שמחכות, למעשה המספרים הרבה יותר נמוכים: גם בתקופה בה יצאו הכותרות (סביב סוף נובמבר, תחילת דצמבר). לפי רשות הספנות והנמלים לפני כמה ימים, 40% כבר פרקו וכיום ממתינות 33 בלבד כאשר רובן יכולות לפרוק את הסחורה מיידית בנמל חיפה או אשדוד, אך מעדיפות לפרוק בנמל מספנות ישראל מבחירה שלהן, אך כל הנמלים פתוחים במיידי. עוד נחזור בהמשך לתעדוף לנמל המספנות. גם לפי המספר הזה, את הירידות החדות בתור לא סיקרו.
נתוני רספן, על כמות האוניות הממתינות לפני כמה ימים.
לפי הנתונים המעודכנים ביותר שהגיע ל-ice, נכון לשלשום: 28 אוניות מחכות בתור למטען כללי (ולא 50), בפילוח: 6 אוניות מחכות לנמל חיפה, 15 מחכות לנמל מספנות ישראל, ו-7 לנמל אשדוד. זאת אומרת, האוניות בעצמן מייצרות את התור לאור העובדה שהן מחליטות שלא "להתפזר" יותר בין הנמלים, אלא בעיקר סביב מספנות ישראל. השיקול הכלכלי הוא בוודאי המכריע, אך השאלה מה הוא?
צביקה שכטרמן, מנכ"ל תעשיות מספנות ישראל: "אין שינוי בתעריפים"
לדעת כמה גורמים, במספנות ישראל העמיקו הטבות לאוניות שיפרקו אצלם, וזו הסיבה שהאוניות מעדיפות להמתין לנמל מספנות ישראל. יש שקראו לזה "הנחות". צביקה שכטרמן, מנכ"ל תעשיות מספנות ישראל, הודף את הטענה בשיחה עם ice ואומר כי אין שום שינוי בתעריפים וזו המדיניות הברורה של הנמל בתקופה של עומס: "לא מעלים ולא מורידים מחירים, אותם תעריפים".
צביקה שכטרמן מנכ"ל תעשיות מספנות ישראל. צילום דרור גיל
למעשה, כלל הנמלים מאוחדים בדעה אחת: אין שום פקק. ישנו פיק של עומס לאחר חצי שנה שלא היה כמעט ייבוא של מטען כללי, אך הוא אינו שונה מפיק אחר שקרה בכל שנה במהלך השנים האחרונות. הטענות לפיהן שרת התחבורה לשעבר, מרב מיכאלי, פתרה את "הפקק" שנוצר בתקופת הקורונה עם פתיחת רציפים 7 ו-8 בנמל המפרץ (הטענה המרכזית לאסדרה שמנסים לקדם עתה) - גם היא אינה נכונה. התור פשוט נפתר כי כמות הייבוא ירדה, והייתה חזרה לשגרה.
כמו כל פיק שיכול להגיע לפני שינויים במזג אוויר, או אחרי תקופה שלא היה ייבוא, או התחממות בענף הנדל"ן שמובילה לעלייה בייבוא ברזל וכדומה. לגבי הנקודה האחרונה זה כנראה כמעט מוכח: מכולות ברזל שמגיעות לא נשארות במלאי של הנמל אלא הלקוחות מושכים אותן. כך או כך, הנמלים מאוחדים בדעה אחת, בכל הקשור לפריקה למטען הכללי, "אין עומס קיצוני", והוא אפילו בתהליכי ירידה.
דרך נוספת שקשורה לתעדוף האוניות את נמל מספנות ישראל, על פני נמלים אחרים, כמו נמל חיפה, מקושרת אולי לאופי העבודה במספנות ישראל, כמו גם לגורמים הנמצאים בנמל חיפה, ונפרט: בנמל מספנות ישראל, למשל, עובדים גם בשבתות וגם במשמרות לילה (לעומת נמל חיפה) ולכן ייתכן והאוניות מעריכות שלמרות התור, בסופו של דבר, מנמל מספנות ישראל הן ייצאו מהר יותר לאחר הפריקה בסך הכולל של ההמתנה.
שרת התחבורה לשעבר מרב מיכאלי. צילום: חיים גולדברג פלאש 90
בנוסף, בנמל חיפה יש עומס בגלל ייבוא מכוניות שחוסמות את שטח האחסון. לכן ניתן לשער בזהירות, שזו הסיבה שמטען כללי מגיע יותר לנמל מספנות ישראל. עם סיום המלחמה, העומס בנמל חיפה בכל הקשור לרכבים יפחת, כמו גם הפיק של ייבוא הרכבים שהגיע בעקבות השינוי במדיניות המס ובכלל כמו כל שנה סביב הרבעון האחרון של השנה, אז נמל חיפה יחזור אף הוא בפיזור של האוניות של המטען הכללי, לפי גורמים.
גורם בכיר בנמל אשדוד: "תור תפעולי של 7 אוניות הוא לא עומס קיצוני, אלא מעיד על חזרה לשגרה ותעסוקה"
גורמים בנמל אשדוד דוחים את עצם הטענה בכלל על עומס. עוד לפני דברי הגורם הבכיר בנמל שמסר ל-ice כמה פרטים משמעותיים, ניתן להסתכל בפשטות על המספרים: במהלך המלחמה בנמל אשדוד היה תור תפעולי של 17 אוניות עם מטען כללי, והם ירדו בשבוע האחרון ל-7 אוניות בלבד. זמני ההמתנה בתור התפעולי גם ירדו משמעותית מהפיק של לב המלחמה, ואוניה שממתינה מעל 10 ימים זהו מקרה קיצון. ברוב המקרים מדובר בהמתנה חד-ספרתית של ימים, וניתן לשער שהמנכ"ל עצמו, ניסן לוי, מעורב בכך כדי לשמור על המספר הנמוך.
גורם בכיר בנמל אשדוד מוסיף ל-ice כי "ראוי להדגיש שהתור הוא רק לאוניות מטען כללי ואנו פועלים על פי הוראות רספן. כמו כן, יש בעיה בפריקת מטען כללי הנובעת מחוסר במשאיות. ללא משאיות ברצף אוניות לא נפרקות ובשל כך אחרות לא נכנסות לנמל".
על ההבדלים בין נמל אשדוד ובין שאר הנמלים הנ"ל, מציין הגורם הבכיר כי "התחרות היא דבר חשוב, אבל לא שמגבילים אותך. נמל אשדוד הוא נמל ממשלתי והכללים החלים עליו אינם כמו על הנמלים הפרטיים. הפקק במרחב חיפה הוא בעיקר של אוניות ברזל הממתינות למספנות ישראל, אשר נותנים ערך מוסף ליבואנים בכך שהם מנהלים את המלאים עבור היבואנים וגם דואגים לבצע שינוע של מטעני המטען הכללי Door to door".
יש לדייק בדבריו של הגורם הבכיר: נמל פרטי, במיוחד כמו נמל כמו מספנות ישראל, באמת פועל בכללים שונים מאשר נמל ממשלתי. הוא יכול לייצר לעצמו הרבה יותר אפשרויות ופתרונות אל מול המגבלות של נמל ממשלתי כמו נמל אשדוד. בכך למעשה, נסתרת הטענה כי מדובר בתעריפים נמוכים שמביא נמל מספנות ישראל (טענה שבכל מקרה נהדפה לאור דבריו למעלה של מנכ"ל מספנות ישראל). בעד שום תעריף שבעולם, אוניה לא תמתין 10-15 יום בים, כל שכן לא 20 יום. אין בכלל פרופורציה בין "הנזק הכספי" של המתנה ארוכה אל מול הנחה בתעריף כזה או אחר. הסיבה שמועלית פה לתעדוף נמל מספנות ישראל מגיעה על רקע האפשרויות שהוא יכול להביא מול נמל אשדוד: אחסנה שונה, שירותים שונים - שבסופו של יום יועילו לאוניה כשווי זמן ההמתנה.
נחזור לשאלה המרכזית: האם יש פקק בנמלים? הגורם הבכיר, הודף בתקיפות את הטענות: "התפוקות בנמל אשדוד עלו והתוצאות הכספיות מוכיחות זאת. בנמל אשדוד ערוכים לקליטת אוניות באופן מלא וללא תורים. תור תפעולי של 7 אוניות הוא לא עומס קיצוני, אלא מעיד על חזרה לשגרה ותעסוקה. נמל אשדוד השקיע כספים רבים ואף קלטנו לאחרונה עובדים זמניים, כך שהוא ערוך ויעיל לקליטת קיבולות נוספות".
נמל אשדוד. צילום: פלאש 90
אבל, וכאן יש לדייק: המהלך של האוניות והתעדוף שלהם את נמל מספנות ישראל, ויצירת התור (שכאמור יכול להסתיים באם יגיעו לפרוק גם בנמל חיפה ואשדוד), למעשה כן הולך לעלות לנו יותר.
הסיבה לכך: שיטת ההסכם מול האוניות, בתחום הברזל, מדברת בעצם על כך שמי שסופג את העלות של התור או העיכוב הוא הספק בחו"ל או האוניה, ולא המזמין בישראל. הסיבה להסכם הזה, הוא שהאוניה אמנם ספגה את העלות הזמנית, אך בפעם הבאה שהיא תגיע - והיא בוודאי תגיע - התעריף יעלה לכל היבואנים, וככה זה מתגלגל בעצם ללקוח.
אז לסיכום: אין פקק של אוניות עם מטען כללי שמחכות לפרוק, מדובר בפיק סביב 20-30 אוניות (ולא 50). התור נוצר לא בגלל אי זמינות הנמלים או היכולת שלהם, אלא בגלל תעדוף כלכלי של האוניות שמעדיפות לחכות בתור לנמל מספנות ישראל במקום להגיע לנמל חיפה או אשדוד.
הפתרון הכמעט פופוליסטי בכל הקשור לרציפים 7 ו-8 בנמל המפרץ של הסינים שלכאורה עומדים ריקים, ולכאורה היוו בעבר בתקופת שרת התחבורה מיכאלי את הפתרון לתור - נסתר גם מהעובדות, וגם בשל העובדה שכבר קיימת אסדרה של המדינה לפתיחת התחרות, אך מדובר במו"מ רגיש מול בעלי השליטה שרכשו את נמל חיפה, קבוצת אדאני וגדות, וזאת לאור התחייבויות קודמות של המדינה שיינתן להם זמן להתכונן לאותה תחרות. בנוסף, אף אחד לא רוצה כרגע גל פיטורים מיידי בנמל חיפה בגלל אסדרה מהירה.
הכותרות שדיווחו על גורמי ייצור שאינם וחוסר יעילות של הנמלים, גם הם נסתרים מהפילוח הפשוט של כמות האוניות שמחכות לפריקה עם מטען כללי. פיק של תור זמני, שרובו בגלל תעדוף של האוניות עצמן.
למעשה, השאלה שצריכה להישאל היא גם: אם באמת רוצים תחרות בנמלים, איך נמל ממשלתי יכול באמת להיאבק עם נמל פרטי? נסיים בדוגמא פשוטה: נמל אשדוד גדול פי כמה וכמה מנמל חיפה. אף-על-פי-כן, למרות הפיק של רכבים שאמורים להיות מיובאים לישראל, ולמרות בקשה של נמל אשדוד להקצות לכך שטח על חשבונו באופן זמני, כדי לקלוט את כמות הרכבים הגדולה (כל עוד נמל אילת מחוץ למשחק), עדיין ההוראה של רשות הספנות זהה לכולם: 16 אלף רכבים בלבד כל הנמלים. גם אם נמל אשדוד גדול פי כמה מנמל חיפה.
עוד ב-
כאשר על הפרק האסדרה בנמלים, רציפים 7 ו-8 בנמל המפרץ של הסינים, המו"מ של המדינה מול נמל חיפה ועוד, כל הנמלים מאוחדים עם אותו מסר: התחרות חשובה, נצרכת, ולאף אחד מהם אין התנגדות. הבעיה המרכזית כרוכה באיך תהיה התחרות הזו ובאלו כללים. המסר הברור שיוצא מכל זה: עומס ופקקים של אוניות עם מטען כללי בגלל תפקוד של הנמלים? זה בטוח אין. מבחינת הנמלים, אדרבא: בואו בשלום, מחכים לכם. המאבק בין האינטרס של הנמלים ובין האינטרס של היבואנים, כפי שהוצג על ידי התאחדות התעשיינים - בשיאו.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
