החזרה מחופשת חג הפסח לא הייתה פשוטה, הכאוס בישראל נמצא ברמות מבהילות ואם אנחנו יכולים ללמוד משהו מההתנהלות של הממשלה הזו, הרי שאנחנו עוד בקדימון לבלגן האמיתי שעוד יבוא ככל שהסכם לשחרור חטופים ירקום עור וגידים ואולי אף יבשיל לשחרור של החיים שביניהם.

אז רגע לפני שנצלול לכלכלה נבין שהיא הכי פחות חשובה כרגע, וכדי להבין עד כמה נסכם מעט: התברר שבית הלבן והממשל האמריקאי מחויב לישראל, הרבה יותר מקולות אחרים שנשמעו. אז ראינו פרשן צבאי שמספר לנו כי מערכות יירוט הטילים האמריקאיות נחותות, לשיטת מי שהזין את הפרשן, מה אנחנו צריכים את האמריקאים כדי לבלום מתקפה איראנית ישירה על ישראל. 

ואז הגיעה ההתגוללות הלכאורה חשודה בתיזמון שלה, של שר הכלכלה ניר ברקת שהתעורר בבוקר וגילה שעליית מחירי האנרגיה (זוכרים את עליית מחירי הדלק?) ועליית מחירי החלב ועליית הריבית האפקטיבית (זוכרים את חלוקת הכסף לשותפים בקואליציית ה-64?) מתגלגלת לצרכנים בסופר השכונתי, למופע הזה הצטרפו כתבי הצרכנות שרואים את האינפלציה עולה מדרגה וחושבים שמדובר בקסם שיכול מישהו (שהוא לא הממשלה) לבלום אותה. 

ואם חשבנו שהניסיון למשוך את תשומת הלב הציבורית משחרור החטופים כמעט והצליח, הרי שאז הגיע "מופע האימים" של משרד האוצר שבתורו פנה ל-OECD וביקש לבדוק אם יש תחרות בין הבנקים בישראל. אולי, חשב לעצמו מישהו, אם יהיה קצה חוט של מסקנה שתפעל לטובת השלטון, הרי אז נראה את כל  השדים והרוחות הכלכליים יוצאים מהבקבוק ונקבל קמפיין נגד המערכת הבנקאית ונשכח מהחטופים.

אז בואו נסכם לרגע את השבוע: הבית הלבן והממשל האמריקאי מנסים בכל כוחם להביא להסכם לשחרור החטופים, זה הצית תבערה (מוזרה מאוד) בקואליציית ה-64 שניסתה בכל כוחה, לכאורה, למשוך את הדיון מהחטופים למחיר החלב של שטראוס ותנובה. שופרות ניסו להסתיר את העובדה שמחירי הדלק שוב עלו, אבל הכלכלנים בשוק ההון זיהו את זה והחלו לתמחר בהתאם את המוצרים שלהם. והמשיך בניסיון לרתום את ה-OECD לקמפיין נגד "הדמון הגדול" - הבנקים.

הניסיון לברר אצל השחקנים המרכזיים בשוק ההון איך הם מגיבים לכאוס הזה מגלה כמה גישות מעניינות שהשורה התחתונה של כל הגישות האלה היא אחת - ישראל הפכה לרכיב הספקולטיבי בתיק שלהם. רכיב ספקולטיבי אומר שלא כדאי להתייחס לישראל כרגע כאל מדינה מפותחת ונורמלית שנקלעה בעל כורחה למלחמה אכזרית, אלא למדינה שבה האזרחים משוועים לסיוע של וסוג של ודאות מהממשל האמריקאי, משל היינו(?!) מדינה כושלת.

מה המשמעות של כל זה? השלב הראשון שאנחנו רואים כרגע הוא שכולם נכנסים לדריכות וזה אומר שכולם רוצים להגיב מהר וכמה שיותר מהר ככל שהאמריקאים יצליחו לשחרר את החטופים שלנו וזה אומר להצטייד בסחורה שהאמריקאים אוהבים. אין הרבה מניות כאלה, יש סדר גודל של 6 עד 7 מניות כאלה בכל הבורסה ששם אנחנו רואים את הזרים נכנסים ויוצאים במהירות גבוהה שהקצב שלה נקבע בהתאם לדיווחים של תום פרידמן בניו יורק טיימס.

בכל פעם שהזרים מעריכים שנתניהו מצליח לסכל את המאמצים האמריקאים לשחרור החטופים שלנו, הם זורקים סחורה לשוק מכל הבא ליד ואז נכנסים המוסדיים הגדולים האקטיביים ואוספים אותה במחירים נמוכים, כשנראה שהבית הלבן מצליח להביא להתקדמות בשחרור החטופים, הזרים מנסים לקנות שוב את הסחורה הזו וכאן הם נתקלים במוסדיים הישראלים שעושים עליהם סיבוב מהיר, בהצלחה לכולם עם התהליך הזה.

הסוג השני של המוסדיים הגדולים הרימו ידיים מהמצב בישראל והם עובדים יותר כמו המשקיעים האירופאים הגדולים וזה אומר, יאללה בואו נצא מישראל וכשהממשל האמריקאי יצליח להשיב את החטופים הישראלים הביתה, נתחיל לתכנן את החזרה לשיקום ישראל עם יותר ודאות.

כדי להבין עד כמה התהליך הזה הרסני לכלכלה הישראלית נספר את הסיפור הזה: שיחה ארוכה שקיים הח"מ עם אחד המשקיעים המוסדיים הגדולים בישראל (ואחת האקטיביים שבהם) על סוג העסקאות הפרטיות שהוא עושה כרגע, מגלה את הדבר הבא. כל עסקה משקפת לו תשואה חד ספרתית גבוהה וזה אומר עלייה מטורפת בהוצאות המימון של הקבלנים, עלייה מטורפת בהוצאות העסקה (בגלל התשואה הגבוהה, המשקיע הזה דורש בטוחות קשיחות מאוד) ובריתוק הנכסים העודפים של הלווים.

עוד ב-

רגע לפני העלאת המע"מ מזהירים באוצר מגל העלמות מס

לכתבה המלאה

אז אם אנחנו צריכים לגזור מסקנה ממה שקורה כאן,  אז מנעד התגובות בשוק ההון תלוי כל כולו ביכולת של הממשל האמריקאי להחזיר את ישראל למשהו שנראה נורמלי, או כמו שקורא לזה נגיד בנק ישראל ל"נורמלי החדש" שאף אחד לא יודע מהו והפסימיות שולטת וככה קשה עד בלתי אפשרי  לנהל כלכלה סבירה שלא לומר מערבית ומתקדמת.