נטפליקס היא בין השחקניות הכי גדולות, אם לא הכי גדולה, בזירת הסטרימינג ורוב הזמן אנו ממתינים בהשתוקקות לעלייה של תכנים חדשים ומרגשי, אך נדמה כי לא מעט יעידו השבוע שהם שכחו לגמרי מההשקה החדשה שאף אחד לא באמת ביקש: "מופע שנות ה-90" - סדרת ההמשך ל"מופע שנות ה-70".

אזכיר כי סדרת המקור עלתה אי שם בסוף שנות ה-90 וסחפה צעירים רבים וכך הפכה לסיטקום פופולרי ומוצלח למדיי על חייהם של חמישה בני נוער בעיירת פוינט פלייס בוויסקונסון, בשנות ה-70. הסדרה המוצלחת הפכה את אשטון קוצ'ר ומילה קוניס לכוכבים כמעט בן רגע, בעוד שהשאר זכו להצלחה בינונית מינוס.

עם זאת, ברגע ההכרזה של נטפליקס על הפקת עונת המשך שתתמקד בבני נוער בשנות ה-90 (בהשתתפותם של מרבית חברי הקאסט המקורי) אני חייבת להודות שהתרגשתי. לאחר שעלו טריילר ומספר תמונות מפרק הפיילוט אפשר לומר שממש ציפיתי לעליית הסדרה וקיוויתי להצלחה רצופה.

העונה הראשונה של "מופע שנות ה-90" כוללת עשרה פרקים בלבד, רובם באורך קלאסי של 20 ומשהו דקות. הסדרה עוסקת בבתם של דונה ואריק ובחופשת הקיץ שהיא מבלה בבית סבה וסבתה (כשלתפקידם חוזרים השחקנים המקוריים שגילמו את רד וקיטי) בפוינט פלייס. בחופשה היא מכירה חבורה חדשה ובמידה מה מחייה מחדש את החוויות של הוריה שלה במרתף הביתי בשנות ה-70 - נשמע טוב לא? 

כך גם אני חשבתי, אבל כבר בפרק הראשון הבנתי שלא אקבל בדיוק את מה שקיוויתי לו. בקצרה אמליץ, שלא כמוני, לא להתיישב על הספה עם ציפיות גבוהות לטקסט, דמויות ועלילה מצחיקים ושנונים כמו אלו שהיו פעם. אם תגיעו עם ציפיות נמוכות עד בינוניות סביר שבסך הכול תיהנו מבינג' קצר וקליל, עם הופעות אורח של כמה מהדמויות האהובות עליכם מהעבר.

בהרחבה, הדבר העיקרי שכן עובד בסדרה הזו אלו הסצנות בין הדמויות שכבר הכרנו מסדרת המקור. קוניס, קוטצ'ר וטופר גרייס (אריק) מופיעים בקושי בפרק הראשון, אך מצליחים להעלות חיוך אקראי. דמותה של דונה לעומת זאת חוזרת לפרק או שניים יותר, בעוד שאת פז אנחנו זוכים לראות מעט יותר, וטוב שכך. כשכל אלו, וכמובן רד וקיטי, מופיעים יחדיו על המסך הם מציתים מחדש את הנוסטלגיה, ולא משנה מה יש להם לומר - הסצנה עובדת, זורמת ופשוט נוסטלגית לצפייה.

לעומת זאת, להתרגל לקאסט הצעיר החדש לוקח מעט יותר זמן, בעיקר בגלל הכתיבה שמתאמצת יותר מדי, וחוסר האיזון בין הכישרונות על המסך. דווקא הדמות הראשית החדשה, ליאה, מגולמת על ידי שחקנית שנדמה כאילו קרסה מעט תחת הלחץ הגדול של גילום בתם של דונה ואריק. רוב הסצנות שלה מביכות, תקועות, לא מצחיקות ופשוט קרינג'יות ונדמה שהיא פשוט לא מצליחה להביא לחיים את הדמות הרצויה.

לעומתה, שאר חברי הקאסט הצעיר מהווים מגוון גדול יותר של רקע וכישרון ולכן הסצנות עמם הן מצחיקות וקולעות יותר, אם כי גם אליהם לוקח זמן להתחמם. 

לכל זה אוסיף שהעלילות הן לא מאד מקוריות, בעיקר שטוחות ולא ממש מצחיקות; רובן יסתכמו בחרישה על הקונספט הקלאסי של התרחשותה של אי הבנה מצערת, שנפתרת באותו הפרק, בשילוב רומנטיקה ואלמנטים רנדומליים משנות ה-90.

לסיכום, הסדרה מכילה את המרכיבים הבסיסיים שסיטקום צריך ובו בזמן יש בה גם את כל המחדלים שיכולים להרוג אותה לגמרי. ולמרות כל אלו, איכשהו, כל ההפקה הזו עדיין עובדת ומביאה את מינימום ההנאה המצופה. לא ברור כעת אם ההפקה תתחדש לעונה נוספת, אך אם זה יקרה - אני אהיה בין הראשונים לעשות בינג'.

מופע שנות ה-90 ‎| נטפליקס ‎|​ דירוג: 3.5

עוד ב-

אופרה בקולנוע? המסך הופך את הקלאסיקה לשטוחה וחסרת טעם

לכתבה המלאה

השורה התחתונה: עונה קצרה וקלילה, שכנראה תעלה בכם גיחוך מדיי ובעיקר פרץ נוסטלגיה לא קטן. (אזהרה: תבואו בלי ציפיות ותתכוננו לרצון העז לעשות בינג' של סדרת המקור).