מנחת הטלוויזיה עדי שילון מתגוררת כיום עם בן זוגה יוסף סוויד ובתם המשותפת בברלין, וכעת היא גם משיקה ספר חדש בהשראת החיים החדשים שלה בגרמניה.

הסיפור שנקרא "הבצקנית" עוקב אחר אישה שאופה במטבחה. בין לישה להתפחה, היא מביטה על העוברים, השבים ואלו היושבים בבית הקפה ממול. היא יודעת את סודותיהם של כולם. אהבות, יחסים, תשוקות, זכרונות וקשרים שנרקמים בשקט.

איך עלה לך הרעיון לכתוב דווקא על מישהי שמספרת סיפורים דרך עיניה של אופה? תמיד אהבת לבשל ולאפות?

"הבצקנית, היא לגמרי חלק ממני. היא קיימת בתוכי. זאת מן אישה מבוגרת כזאת שהבית כבר התרוקן ויש לה זמן עם עצמה והיא לומדת להכיר את עצמה שוב דרך המטבח, דרך הבצק והאפייה ומה שהיא עושה חוץ מלאפות דברים טעימים זה להסתכל על חיים של אנשים אחרים. היא בונה לעצמה סיפור בראש, עולם שלם סביב".

סוג של רכלנית בעצם...

"רכלנית עם עצמי כי אני לא מספרת על זה לאף אחד. מאז שאני זוכרת את עצמי הבילוי המועדף שלי זה לשבת לבד בבית קפה, לראות זוג ולדמיין על מה הם מדברים עכשיו ועל מה הם רבו אתמול בבוקר. כאילו מה הקשר בינהם ועל זה הספר, כל פרק מספר סיפור קשה שמישהו ברחוב הברלינאי כמו שהיא בנתה את הסיפור אצלה בראש".

בין הסיפורים הקצרים, המסופרים מנקודת מבטה של אותה אופה, שזורים בספר גם מתכוני מאפים טובים ונגישים, שריחם יוצא דרך אותו חלון ומגיע עד לדפי הספר. עדי שילון מספרת כי אלו מתכונים פשוטים שכל אחת יכולה ללמוד להכין ולאפות בעצמה במטבח: "אלו הדברים שאני הכי אוהבת - בצק שמרים, עוגיות, עוגות בחושות וכל אחד יכול להכין, גם אם אף פעם לא דרכת במטבח".

מאז ה-7 באוקטובר עברנו טלטלה. איך זה השפיע על התכנים שאת כותבת ויוצרת? "האמת היא שאת הספר כתבתי כמה שנים לפני המלחמה, את העריכה שלו עשיתי עם מרסל מוסרי אחרי ה-7 באוקטובר וזה הפך להיות תהליך מאוד עמוק של כתיבה. באופן כללי מאז שהתחילה המלחמה יש לי צורך הרבה יותר חזק לייצר עולם מקביל, עולם רומנטי, מן מקום שבו את יכולה לברוח לדמיון. אני כל יום שבת בבוקר מפרסמת סיפור קצר באינסטגרם שזה הקו המנחה".

בגלל שאת לא גרה בישראל, את מצליחה להתנתק קצת?

"לי אין ניתוק, זה נורא בעיניי להיות במקום רחוק ובגלל זה אני לפחות פעם-פעמיים בחודש בארץ. אני רק מחפשת תירוצים מקצועיים לבוא לישראל שתהיה לי סיבה לעלות על מטוס. מאוד קשה להיות ישראלי במקום אחר, לא כי הרחוב לא מחבק, דווקא הרחוב בברלין מאוד מחבק. אבל התחושה היא שהלב שלי שבור לרסיסים, אני יוצאת מהבית וכולם חיים חיים רגילים בחוץ והלב שלהם לא נשבר. זה מדגיש את הכאב ודווקא בארץ אני פתאום כזה 'כולם כמוני, כולם מרגישים ככה ואני לא לבד'. יש בזה משהו מנחם ומרגיע".

היית רוצה לחזור לישראל?

"אני כל הזמן חושבת על לחזור לישראל, כי אני בעצם לא עזבתי. אני מרגישה שמצאתי את עצמי גרה פה, לא ארזתי אף פעם מזוודה ואמרתי 'שלום אני נוסעת' והחיים שלי הם חיים ישראלים לכל דבר, אני אמנם פיזית נמצאת במקום אחר אבל אני לא מרגישה שעזבתי. שומעת מוזיקה עברית ורואה טלוויזיה ישראלית. אני מאוד מקווה שזה יקרה ויבואו ימים שפויים יותר ושזה יראה אפילו טבעי לחזור". 

עדי שילון כיכבה לפני עשר שנים בסדרת הדוקו-ריאליטי "מחוברים" שכיום מככבים בה מעיין אדם, גיא זוארץ, ליהי טולדנו, יעל פוליאקוב וזיו קורן. שילון נזכרת בצילומים ומשתפת כי מדובר בתוכנית מאוד מורכבת לצפייה. בתקופה ההיא שילון, בתו של מגיש הטלוויזיה דן שילון, חשפה לא מעט צדדים במערכת היחסים המורכבת בינה לבין אביה וגם ענייני הדייטינג שהעסיקו אותה כשהייתה רווקה.
 

"זה ממש כאילו קרה בחיים אחרים. זאת חוויה מעניינת גם בלי שתהיה מלחמה מסביב, בוא נגיד את זה ככה, זאת חוויה מאוד מורכבת. כל התהליך של הצילום הוא נעים ואז כשאת צופה בזה - לא פשוט בכלל. אני ממש הייתי אחרת אז. אם הייתי יכולה לחזור אחורה בזמן ולפגוש את עצמי מהתקופה של 'מחוברים' הייתי אומרת לעצמי שיהיה בסדר . לפעמים יוצא לי לצפות בקטעים, בא לי לומר לבחורה ההיא 'מאמי הכל יהיה בסדר, לא לדאוג'. זה גם עניין של גיל, אני חושבת, עם הזמן אנחנו מבינים".

לסיום, יש לך תקווה לחיים משותפים בין ערבים ליהודים אחרי ה-7 באוקטובר?
 

"אני לא יודעת, אני קטונתי. אני מרגישה שיחסים בין אנשים זה דבר כל כך מורכב גם ככה, בלי כל מה שהעמסנו אני יכולה רק לקוות שהמקום המאוד נמוך שהגענו אליו במלחמה הוא המקום שממנו נקבל דחיפה חזקה למעלה עם רגליים ונגיע למקומות טובים יותר".

עוד ב-

עדי שילון בקמפיין נוצץ: זו רשת האופנה שתפרסם

לכתבה המלאה