הקורונה כבר הפכה בישראל לזיכרון רחוק. המלחמה באוקראינה הופכת לכרונית. צעירים מתקשים לסגור את החודש ורבים מהם בורחים לחו"ל מחפשים אחר מקום מפלט בו יוכלו לחסוך קצת כסף ולחיות בכבוד משכר עבודתם. מחירי האנרגיה והסחורות מזנקים, מחירי הדלק שוברי שיא, האינפלציה שהודברה לפני שני עשורים, התגנבה חזרה לחיינו.

הריבית שגויסה להילחם בנגע פוגעת בנו בייקור משיכת היתר והחזרי המשכנתא. כתוצאה בלתי נמנעת השכר נשחק. כוח הקנייה שלנו מתכווץ.

שלא נתבלבל, נתוני המאקרו של המשק המראים על יציבות ואף צמיחה מתעתעים כי הם ממוצע שכולל את סקטור ההייטק, שזינק לפסגות דמיוניות ופועל בבועה כלכלית, המייצגת רק חלק קטן מהמשק.  וגם בועה זו פוקעת בימים אלו לנגד עינינו.

הפיצוץ הכלכלי לפנינו. סביר להניח שהמחאה החברתית תחזור גם כן. חזקה יותר, נואשת יותר. זה רק עניין של זמן. מחאה חדשה-ישנה שמצד אחד מציפה שוב את אותם נושאים שעלו לפני 11 שנים - עדיין מאות אלפי צעירים מתקשים לעמוד בעלויות השכירות שמרקיעות שחקים וקניית דירה נשמע כמו חלום רחוק, ובנוסף המחאה צפויה להעלות נושאים חדשים שלא חשבנו שנגיע אליהם - כמו ממשלה שנותנת יד לזינוק במחירי הלחם, הביצים והחלב. אם נוצרה תפיסה טריוויאלית בה מחירם של מוצרי צריכה בסיסיים ומפוקחים צריכים לעלות, אז למה אנחנו מופתעים אם בהופעה של אייל גולן בקבוק קולה עולה 50 שקלים?

המפתח לפתרון הוא שימור ואף הגדלת כוח הקניה של הצרכן. בשעה שכל המגמות הכלכליות במשק מתורגמות באופן מיידי לשחיקת כוח הקנייה, הממשלה לא עושה דבר מנגד להגדלתו. הצרכן הבודד חסר כוח להתמודד עם זרמי העל של הכלכלה והוא נדון לטבוע בצונאמי ששואט אלינו.  
 

בעבר הממשלה ניסתה לחזק את הצרכנים אל מול המונופולים והקונגלומרטים הכלכליים במשק, אולם רוב הניסיונות הללו הסתכמו בהתערבויות רגולטוריות שלא הואילו לצרכנים. כך למשל, חוק הריכוזיות לא תרם לצרכן. חוק שטרום, לא הוזיל את הסל הפיננסי. שינוי מבנה המשכנתא לאחרונה לא תורגם להפחתת עלותה, למרות שהצרכנים הגדילו את החשיפה לריבית משתנה, שהתייקרה ותמשיך להתייקר. בחלק מהמקרים אף נגרם לצרכנים נזק. כך למשל, חובת רשתות המזון לפרסם דיגיטלית את מחירי כל המוצרים אחת לשעה כדי לאפשר לצרכנים להשוות מחירים – הפכה בעיקר לכלי בידי הרשתות עצמן לטובת השוואת מחירים ומקסום רווחים. הממשלה שבאה לברך את הצרכן, יצאה בסופו של דבר מקללת.

אז מה הפתרון בכל זאת? העצמת כוחו של הצרכן באמצעות התאגדות.

הורדת יוקר המחייה היא באחריותנו הצרכנים - הצרכן הקטן צריך להשוות מחירים, למתן צריכה וגם להתאגד במסגרת מועדוני צרכנות, שעשויים לחסוך לו אלפי שקלים בשנה. מועדוני אלו הם למעשה התאגדויות של קבוצות צרכנים שבתמורה לקנייה קבוצתית של מוצרים ושירותים שונים מוזילה את המחיר עבור כל אחד מחבריה. קבוצות כאלו משתלמות עבור שני הצדדים – הספק מצליח לחסוך עלויות שיווק ומימון שביכולתו לגלגלן בצורת הנחה ללקוחות.

כך הממשלה תוכל לעשות שינוי -  אנחנו נכנסים לתקופת בחירות והנושא הכלכלי יהיה אחד המרכזיים במוקד מערכת הבחרות, אם לא המרכזי שבהם. לטובת המבקשים להיבחר - להלן רעיון שאם יאומץ יוכל לסייע באופן משמעותי בהוזלת יוקר המחיה.

אחת הדרכים המרכזיות בהוזלת יוקר המחיה היא באמצעות העצמת הצרכן. כיום הצרכנים מתמודדים כבודדים אל מול התאגידים הגדולים. זה לא כוחות. קיימים כיום מספר מועדוני צרכנות, שמשרתים קבוצות שונות באוכלוסייה. משרד הכלכלה יכול לעודד הקמת מועדוני צרכנות נוספים ולחזק מועדונים קיימים.

ההשקעה הנדרשת היא קטנה והתועלת היא עצומה. אז מה צריך לעשות?

מתן סיוע כספי ראשוני לכל קבוצה שתרצה להתארגן, באמצעות הלוואת מדינה העמדת כלים טכנולוגיים גנריים לניהול מועדון צרכנות (אתר אינטרנט, אפליקציה, מערכת CRM וכד'), שיפותחו על חשבון המדינה. העמדת ייעוץ לניהול מקצועי של המועדון על חשבון המדינה.
מתן שיעור מע"מ מופחת לעסקאות שיתבצעו באמצעות מועדון צרכנות לטובת העמיתים. הפחתת שיעור המע"מ היא מנוע רב עוצמה. לא מדובר כאן בהפחת מס בלבד שתגרע מהכנסות המדינה, אלא בכלי שייצור גידול בפעילות הכלכלית שתפצה על הפחתת המע"מ, תוך יצירת ערך ברור לחברי הקבוצה. 

זה אפשרי, אבל זה דורש לצאת מתבניות החשיבה הרגילות. יהיה מי שירים את הכפפה?

עוד ב-

בנק הפועלים על האינפלציה: יש אור בקצה המנהרה

לכתבה המלאה

הכותב: צביקה וילנאי, מנכ"ל מועדון הצרכנות הוט