בין 600 ל-800 מיליון שקל בשנה מונחים על הרצפה ואפשר ואף נכון להשתמש בהם. בזמן שהגירעון התקציבי גואה והממשלה מחפשת מקורות הכנסה חדשים, וביתר שאת לנוכח הורדות דירוג האשראי של ישראל על ידי כל סוכנויות הדירוג, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ’, מתמודד עם אתגרי התקציב וחייב לחפש דרכים חדשות נוספות ולפעול לצמצום הגירעון.

בחודשים האחרונים נידונים פתרונות יצירתיים רבים להגדיל את מקורות ההכנסה של קופת המדינה. רובם כואבים כמו הקפאת הקצבאות, פגיעה באוכלוסיות חלשות ונזקקות, קיצוץ בחינוך, בבריאות ופגיעה בפנסיות של הציבור. אבל קיימים פתרונות נוספים ממש מתחת לאף- שינוי שיטת המיסוי ומעבר למס קצוב, בדומה למה שנעשה בעולמות האלכוהול לפני יותר מעשור. שינוי שכזה לא רק יגדיל את הכנסות המדינה, אלא גם יכול להרתיע מעשנים וליישר קו עם מדינות מובילות בעולם, ואף יוודא כי המס אותו גובה המדינה ייקבע על ידי המדינה עצמה ולא על ידי חברות הטבק.

המיסוי על הטבק הוא לא פתרון חדש והוא נידון לא פעם, גם בתקציב הנוכחי זאת דרך ביטול הפטור ממס על מוצרי עישון בדיוטי פרי, אבל חשוב לזכור שפתרון שכזה צפוי להגדיל את הכנסות המדינה רק ב 50-100 מיליון שקל. אלא שלא רק שהמהלך נתקל בקשיים פוליטים ולא מצליח לעבור שנה אחר שנה, מדובר גם בסכום יחסית זניח. אם להשאר בעולמות הטבק, ולא להכנס למלחמות אבודות מראש מול וועדי עובדים של רשות שדות התעופה, ומן הצד השני גם להרוויח הרבה יותר, רצוי לשנות את שיטת מיסוי הטבק בישראל.

שיטת המיסוי על הטבק בישראל, כמו בנושאים רבים אחרים נשארה מאחור. המיסוי בישראל על סיגריות הינו גבוה בהשוואה עולמית (כ-80% ממחיר חפיסה), אך יעילותו אינה מקסימלית. בזמן שיותר ויותר מדינות בעולם מבינות את היתרונות של מעבר למיסוי קצוב (משמע מיסוי בסכום קבוע ולא כנגזרת של אחוז מסויים ממחיר החפיסה), בישראל בוחרים שלא לקדם מהלך שכזה, והתוצאה היא הפסדים כבדים למדינה מדיי שנה.

מעט נתונים כלליים כדי להבין את גודל הבעיה: כיום, המיסוי בישראל מורכב מחלק אחוזי (המושפע ממחיר המוצר- הנקבע על ידי התעשייה) וחלק קצוב (מספר קבוע הנקבע על ידי המדינה) עבור כל חפיסת סיגריות, כאשר משקל החלק האחוזי גדול בהשוואה עולמית ומהווה יותר מ- 50% מתמהיל המס. שיטה זו גורמת לעיוות מס: היא מובילה לכך שהמס שגובה המדינה מסיגריה זולה (המזיקה כמובן בדיוק כמו סיגריה יקרה) נמוך יותר משמעותית, ולמצב אבסורדי שגובה המס נקבע על ידי התעשייה, ולא על ידי המדינה. כך שהמדינה מפסידה פעמיים.

מעבר למס קצוב, שבו המס נקבע לפי כמות המוצר ולא לפי מחירו (כלומר – עליה בחלק הקצוב וירידה בחלק האחוזי) טומן בחובו יתרונות רבים; ביניהם, הגדלת הכנסות המדינה: לפי התחזיות[1], מעבר למס קצוב מלא יכול כאמור להגדיל את הכנסות המדינה ממס קניה בסך שבין כ- 600 ל 700 מיליון שקל בשנה (וביחד עם המע"מ בין כ- 730 ל- 835 מיליוני שקל בשנה). לצד זאת, פוטנציאל לצמצום העישון. בנוסף, פשטות ויעילות בגבייה, שמשמעותם גם חסכון כלכלי לרשות המסים.

כמו כן, שינוי תמהיל המס יהווה יישור קו עם מדיניות המיסוי במדינות ה- OECD, ובמדינות האיחוד האירופי שמגדילות עם השנים את החלק הקצוב על חשבון האחוזי בתמהיל המס. בנוסף, השיטה נתמכת על ידי גורמי מקצוע שונים מכל הקשת המקצועית בארץ ובעולם- החל מהבנק העולמי שטען כי: "מס קניה קצוב גבוה על כל המותגים מעודד הפסקה במקום מעבר, קל יותר לניהול מאשר מס אחוזי, ומייצר זרם הכנסה יציב יותר"[2], ועד לארגון הבריאות העולמי שגרס כי: "כאשר המטרה היא בריאות הציבור, מיסוי קצוב הוא הכלי המתאים."

אגב גם בישראל, במסגרת דיוני ועדת הכספים עם שינויי תקציב 2024, הציגו נציגי אגף תקציבים את תמיכתם במס הקצוב: "כשמסתכלים על זה (מס קצוב) בהיבט הבריאותי, יש בזה הרבה היגיון. בעצם אין הצדקה להגיד שסיגריות זולות המס שלהן יהיה פחות בהינתן שהן מזיקות באותה המידה, כפי שנאמר גם בדיונים על הדיוטי פרי.. ברמה המקצועית וגם בהשוואה בינלאומית אנחנו רואים שהולכים לכיוון הזה..". גם משרד הבריאות כבר הביע את תמיכתו וקבע כי "מס קצוב מביא להפנמה נכונה של השפעות חיצוניות שליליות הנובעות מהעישון, כיוון שהשפעות אלה נגרמות ללא קשר למחיר הסיגריות".

גם רשות המסים הסבירו על יתרונות המס הקצוב עוד בתקופת רפורמת האלכוהול מ 2010: "הרפורמה עולה בקנה אחד עם המדיניות הכללית לפיה ככל שמדובר במוצרים בעלי השפעות חיצוניות שליליות יש לשאוף למס קצוב - קרי, שקל ליחידת מידה. שיטת מיסוי זו מפנימה באופן מיטבי את ההשפעות החיצוניות השליליות מאחר והיא איננה תלויה בערך המוצר אלא במידת הנזק הנגרם למשק ולחברה כתוצאה מהשימוש בו." אך בפועל בישראל כמו בישראל, למרות ההסכמה לגבי יתרונות המיסוי הקצוב, צו המיסוי שנחתם במסגרת עדכוני תקציב 2024 לא כלל מעבר משמעותי למס קצוב, וכך גם טיוטת חוק ההסדרים לתקציב הקרוב.

עוד ב-

הכנסת בוחנת: סוף לאפליה במיסוי על חברות הקריפטו?

לכתבה המלאה

צו השעה מחייב אותנו למצוא פתרונות יצירתיים להגדלת תקציב המדינה, במיוחד כשעומדים על הפרק רעיונות כמו הקפאת קצבאות לאוכלוסיות רגישות, ואם על הדרך יש בו גם סיוע להרתעת מעשנים, לא ברור מדוע מי שאמור לתת את דעתו בנושא מתמהמה ומחליט שלא להחליט.