החקלאות השנה הייתה נושא שנוי במחלוקת, עקב המלחמה שפגעה בשדות ובאזורים שכיום הם אזורי מלחמה. עם זאת, תוצרת הנגב, חזרה לעבודה כבר ב-8 לאוקטובר. חקלאים רבים של תוצרת הנגב, הם מהעוטף והם חזרו לעבוד אף על פי שהם מפונים וגרים במקומות אחרים. כך אומר לנו בריאיון , יורם אביגד מנכ"ל תוצרת הנגב.

מי אלה תוצרת הנגב?‫
"תוצרת הנגב זאת אגודה שיתופית חקלאית. זו חברה עסקית לכל דבר עניין והיא נמצאת בבעלות החקלאים של הנגב המערבי והעוטף. אנו חברה שמוכרת תפוח אדמה, גזר, אבוקדו, ‫הדרים ובטטה. החברה הוקמה לפני חמש שנים, זאת חברה חדשה שבעצם מוכרת את התוצאה, את הפריון, שגדל ביישובי העוטף. אנחנו חברת מסחר, שלוקחת את התוצר ומוכרת אותה בארץ ובעולם ואחראים על אחוז משוק הגזר במדינת ישראל ועל 35% מעולם התפוחי אדמה. ‫בנוסף, החברה עושה גם ייצוא לא קטן.  ‫כ-35% מהייבול שאנו מגדלים ‫מיועד לייצוא, ‫ללמעלה מ-20 מדינות ברחבי העולם. ‫זה דבר שתמיד היה קיים ‫במדינת ישראל".

איך השפיעה עליכם המלחמה?
 "קרוב ל60-70% מהתוצרת החקלאית ‫שגדלה בישראל, גדלה  באזור שלנו, ‫תוצרת הנגב המערבי ובעוטף. הבעלים שלנו, אלו אותם קיבוצים. התוצרת גדלה ‫באזור העוטף הנגב המערבי כמו ניר עוז, בארי, נירים וכו'. שם למעשה הפגיעה הייתה נוראית. הטרגדיה האנושית בה ‫אנשים נחטפו, נרצחו, נפצעו. בנוסף, היו נזקים מאוד קשים ‫בחקלאות. ‫הונדליזם של המחבלים, ‫הגניבה של ציוד חקלאי,  ‫ובהמשך הפגיעה בשדות החקלאיים ‫כתוצאה מנזקי מלחמה, ציוד צבאי או טנקים שעברו על החלקות ובהמשך פגיעה של טילים. ‫כתוצאה מהמלחמה, ‫זה יצר לנו בעיה של זמינות של תוצרת. בשל כך, למעשה חתכנו ‫את העומס העסקי של יבולי הייצוא ‫למעלה מ-50%  ‫כדי לעמוד בביקושים, יש לזה מחירים מבחינתנו. אבל  בסוף, יש לנו ערכים קודמים, ‫אנחנו חברה ישראלית ואנחנו חברה שפועלת ‫בתוך מדינת ישראל".

מה דעתך על הייבוא ומחירי הירקות והפירות?
"התוצרת החקלאית צריכה שתספק את אזרחיה ולא תסתמך על יבוא. ההשפעות של תקופת הקורונה, החות'ם, חרבות ברזל, החרמות של הטורקים, יצר מצב של מחסור והמחירים עלו. לרבות השנים, העלות תשומות החקלאות התייקרו לאין ארוך, אם זה עלות המים, עלות הכוח אדם וכל התשומות החקלאיות. לכן, המחירים התייקרו. ההתייקרות היא לא הבעיה של אף אחד,  כולם היו שמחים אם המחירים לא היו מתייקרים, אבל הכי טבעי והגיוני שאם הכול מתייקר, אז גם מחירי הירקות והפירות יתייקרו. בנוסף, חשוב לציין כי העלות החקלאית יקרה, וזה נכון בכל העולם. באיטליה, בצרפת, באנגליה, בכל מדינה אחרת. אנחנו מייצאים למדינות הללו. הם הרבה יותר יקרים מישראל. כך למשל, תפוח אדמה בצרפת שבוע שעבר עלה, קרוב לשני יורו לק"ג וכך גם הגזר שהגיע למחיר של שני יורו לק"ג. זה מספרים מאוד רעים. זו מדינה שהיא מדינת אי, שצריכה לדאוג לעצמה."

איך מתמודדים עם עליית מחירים?
"הסביבה הקמעונאית התייקרה לעין ארוך, ולכן אנחנו נמצאים בתוך סביבה קמעונאית  וצרכנית שהתייקרה בשנים האחרונות. במוצרים שאנחנו מוכרים, גזר ותפוח אדמה שהם מוצרי היסוד, אין כמעט ייבוא. אנחנו נמצאים עכשיו במצב מלחמה, והצריכה המקומית מסופקת. וגם אם יהיה חוסר כזה או אחר, הוא יסופק על ידי פתרון יבוא נקודתי  כזה או אחר. אין כרגע חוסר איזון בגזר ותפוח אדמה של יבואו וייצוא. מה שנייצא מיוצא, מה שמיועד לשוק המקומי, מיועד לשוק המקומי. שם לא הבעיה. מדינת ישראל רוצה ‫שהחקלאים ייצאו את העודפים שלהם למדינות אחרות, ובכך ישמרו ‫את הכדאיות הכלכלית של גידול חקלאיים. כי כך הם ישמרו את הכדאיות הכלכלית ‫של הגידולים הישראלים. לכן, היצוא או הייבוא, זה לא רק ‫שיקולים עסקיים, זה גם שיקולים של ביטחון מזון מקומי."

התכנית החדשה של משרד החקלאות בטחון ל25 שנים-מה דעתך עליה?
"אני חושב שהם נוגעים ‫בדברים הנכונים. ‫אני חושב שסוף סוף מישהו שם  את זה פנימה
‫ובא ואומר שצריך לטפל בתוך עולם המזון המקומי ‫לטווח ארוך. זה לא פתרונות קסם, ‫זה לא יכול להיפתר מחר בבוקר או שנה הבאה. ‫זה דברים של הסתכלויות ארוכות טווח, שמתחילה מהמשאבים של הגידול, ‫עדנים, האדמות, ההתייעלות, המיקום. ‫ובהמשך בשווקים וטיפול ‫בכל היעילות של השווקים ‫כדי בסופו של דבר, גם לייצר יבול ‫של תוצרת חקלאית ‫שתתאים לביקושים בשוק המקומי, וגם כדי שיהיה כדאי כלכלי. ‫אני חושב שהמהלך שנעשה ‫עם מנכ״ל משרד החקלאות,‫ וכל הצוות שלהם שאחראי על הדיסציפלינה החקלאית, ‫הוא הדבר הנכון, בזמן הנכון. אנחנו אפילו כבר ‫בדקה התשעים, בכדי לטפל בביטחון המזון המקומי. ‫הצלחנו להרגיש את זה בקורונה, ‫לצערנו פגשנו את זה גם באירוע המלחמה ‫ולכן, אנחנו צריכים ‫להכין את עצמנו לצרות הבאות. העצמאות החקלאית שלנו ‫צריכה לקבל פוקוס מאוד חזק, במשרד החקלאות. מהלך זה מבורך. הצורך הבסיסי שלנו,  זה אוכל ואוויר, ‫זה הרבה יותר מהרבה דברים אחרים. חוץ מביטחון, ‫השלב הבא זה ביטחון המזון. זה טיפול הוליסטי שאמור להסתכל על כל הממדים שקשורים לחקלאות. אני מקווה שיחוקקו חוק כדי שירוץ קדימה, ולא ישתנה בכל פעם שתוחלף ממשלה. לא סתם משרד החקלאות שינה את שמו למשרד החקלאות וביטחון המזון המקומי, כי ביטחון מזון זה דבר ארוך. אי אפשר לפתור את זה בעונה או בשנה. זה מצריך טיפול שורש בכל עצומות החקלאיות. בשטחים החקלאיים, בטכנולוגיה התומכת, בעלויות הגידול בכדי לייצר מוטיבציה לחקלאות, לייצר מעצמה ולייצר כמדינת אי"."

החקלאים של תוצרת הנגב ברובם גרו בעוטף עזה, גם בעלי המותג של 'דוד משה', גר ונרצח בעוטף. אישתו עדינה נחטפה ושוחררה בעסקה הראשונה

החקלאות שלכם מגיעה מהעוטף. איך מתמודדים כרגע עם כל השיקום, עם אזור שהוא נחשב מפונה?
"קודם כול, בשמיני באוקטובר, תוצרת הנגב, חזרה לשווק את המוצרים של העוטף.
באוקטובר אספנו את הגזר והתפוח אדמה מבתי הקירור. למזלנו הרב, הנוח'בות שהסתובבו שם, לא פגעו לנו בבתי הקירור. לכן, האתגר הגדול בימים הראשונים, היה להפיץ את המוצרים. משמע, להכניס את המשאיות, לקחת תוצרת מבתי האריזה, ולהתחיל להפיץ אותן במדינת ישראל. וכך, בשמיני באוקטובר, תוצרת הנגב  שזה חברת השיווק של העוטף של החקלאים הגיבורים, חזרו לשווק את המוצרים. לכן, היו לנו 24 שעות ראשונות שבאמת לא עשינו כלום עד שלא יכולנו להגיע לבת האריזה. לאחר מכן, התחלנו להגיע בהתחלה בעצימות בינונית,  ומהר מאוד, הגענו לעצימות מלאה של כל התוצרת."

"החקלאים שלנו, גיבורים ואין לי הגדרה אחרת אפילו לומר זאת. החקלאים בעוטף חזרו מאוד מהר לעבוד.  ברור שהיו שם אנשים שלא יכלו לחזור, כי הם נחטפו, או חלילה נרצחו, או נפצעו. אבל רוב רובו חזרו לעבוד. חזרו לזרוע, חזרו לעבד את האדמות. היו גם מגבלות. יש מקומות שבגלל שהם צמודי גדר, לא היה ניתן להגיע אליהם.  לכן, אי אפשר היה לזרוע בשדות הצמודים לגדר. אבל בכל המקומות שכוחות הביטחון והצבא אישרו, חזרו ממש תחת אש לזרוע, ואחר כך גם לאסוף ולקטוף. אז לא שלא הייתה השפעה של מלחמה,  אבל הם מהר מאוד, חקלאי העוטף, חזרו לעבוד. עם כל הצער והיגון הכבד מאוד ‫בעודם קוברים את מתיהם. בגדול, החקלאות בעוטף ‫חזרה מהר מאוד לעבוד במגבלות. חלק מהדברים ‫לקח זמן לשקם. ‫יש עוד דברים שאנחנו משקמים בימים אלו. יש לנו למשל מהלך ‫בו סימנו את המוצרים שלנו. יש ‫אייקון ירוק שכתוב שגדל בעוטף ‫הנגב המערבי, בכדי לעזור ‫למצוא את המוצרים הללו. ‫כך נוצר בעצם, מהלך מדהים ‫שצרכנים רצו לבוא להתנדב ‫ובאמת חיברנו ביניהם לבין החקלאים.‫ איפה שיכולנו גם, חיברנו ‫בין המוצרים. המוצרים הראו זמינות מאוד גבוהה במדפים.  חלק מהתושבים שלא גרים שם היו מגיעים לשם בכדי לשקם את החקלאות. הם לא ויתרו מהרגע הראשון".

האדמה נפגעה?
"יש מקומות שכן, יש מקומות שברגע שטנקים עברו הלוך וחזור על האדמה היא נפגעה
יש מקומות שטנקים עברו על מערכות השקיה ולכן, היה צריך להקים אותן מחדש."

היה נזק עצום או שזה דווקא זה פחות נפגע?
"היו נזקים גדולים מאוד. יש כל מיני פרויקטי תקומה שהמדינה מבצעת בכדי לסייע לחזור לפעילות של הנגב המערבי. אבל בפועל, יש נזקים אדירים. ייקח לנו שנה וחצי לסגור את הפערים. הנזקים הם נזקים פיזיים בשדות. אני שם בצד לרגע את הטרגדיה הנוראית באנושות שכולם מכירים אותו. אבל אחרי הטרגדיה הנוראית הממשית ואחרי האסון והאובדן הכבד של האנשים, אחר כך יש את האובדן התפעולי של הציוד והנזקים של השדות.  ולוקח זמן לשקם. זה נכון שחזרנו לפעילות מקומית ב100% בשוק המקומי. אפשר להגיד שאנחנו עומדים בכל הביקושים. יש נזקים גם ארוכי טווח שקרו."

יש גידול בקנייה של המותג דוד משה?
"‫התשובה היא כן. ‫ המותג 'דוד משה', גדל משנה לשנה. לשמחתנו הרבה לפני. ‫לצערנו, גם אחרי. ‫‫החיבור בין הדמויות, ‫מייצר מודעות למותג 'דוד משה' ‫ברמת ביקושים יותר גבוהה. ‫אבל 'דוד משה' לפני זה, ‫היה ברמת מודעות מאוד מאוד גבוהה. הוא סימל ‫את החקלאות הישראלית, ‫‫זה משהו שהצרכן הישראלי אומר. כמובן שבהקשר של ה7.10 יצא גם הסיפור הטרגי של סעיד משה ז"ל למותג. מה שיצר ‫מודעות תקשורתית ומודעות רגשית.  ‫סעיד היה בחור מקסים, ‫ולצערנו הוא כבר לא איתנו."

תפוח אדמה של הדוד משה. צילום: עידן גרוס

ואיך באמת ממשיכים את המורשת שלו?
"יש מפעל הנצחה שלם.  לא רק של סעיד, של כל ניר עוז גם של המשפחה היקרה שלו, גם של עדינה, אישתו שחזרה בעסקה הראשונה מהשבי."

יש עוד עובדים שנחטפו או נרצחו?
"בחברת האחזקות שלנו יש בחורה ששוחררה בעסקה הראשונה. בבית האריזה שלנו, יש עובד שנרצח. עובד נוסף שנחטף ונרצח."

עוד ב-

סמנכ"ל צים בריאיון: "נשקיע בקניון ים המלח מעל 25 מיליון שקל"

לכתבה המלאה

מה יקרה עם הייצוא?
"קרוב ל-40% מהפעילות שלנו היא בייצוא. בשנת 2024 אנחנו חצינו ממנה כדי לעמוד בביקושים בשוק המקומי. בשנת 2025, שבאה אלינו לטובה, אנחנו חוזרים לעבוד בייצוא,
עדיין לא בצורה מלאה. אנחנו קודם כל נותנים לתוצרת המקומית, ואז מייצאים את התוצרת שהיא אפשר להתגבר בייצוא, ייקח לנו עוד שנתיים לסגור את הפערים בייצוא. אבל יש ביקושים אדירים באירופה."