סדרת הדרמה "אור ראשון" שנוצרה על 4 סיפורי גבורה אמיתים מה-7 באוקטובר, נעשתה באישור ובליווי של אותם אנשים (משפחות שכולות בעצמן). ולמרות זאת, היו גם משפחות שכולות שבחרו לצאת נגד הסדרה. חלק מהדעות החלוקות, הגיעו דווקא מהפסיכולוגיות בעבר ובהווה של "חתונה ממבט ראשון", ששיתפו את תחושותיהן בנוגע לשידור הסדרה בצל שנתיים לטבח ה-7 באוקטובר, וכיצד זה יכול להשפיע על נפש האדם.

ד"ר יעל דורון פרסמה פוסט בפייסבוק בו הסבירה למה הצפייה בסדרה היא חשובה להתליך החלמה ארוך: "למה חשוב מאוד מאוד לראות את הסדרה 'אור ראשון'? כשרואים את הסדרה מתהפכת הבטן. שוב ניתקת הנשימה, שוב נבהלים, שוב בוכים, שוב מזועזעים. אז למה אנחנו צריכים את זה בכלל? בימים האחרונים התפרסמו הרבה תגובות נגד הצפייה בתוכנית".

עוד הוסיפה: "בכולן הוזכרה המילה טראומה ונשמעו איומים על כך שהצפייה מחזקת טראומה או מייצרת טראומה משנית. אני רוצה לחלוק על כך ולהזכיר לנו מושג חשוב ולא מספיק מדובר, שקריטי בעיני להבנה של מה שכולנו צריכים כעת: צמיחה פוסט טראומטית".

בעוד ד"ר ליאת יקיר שעזבה את "חתונמי" אחרי שתי עונות הציגה דעה הפוכה: "יש משהו שצריך בעיניי להגיד בקול רם: כשהטראומה עדיין חיה, עדיין פועמת במערכת העצבים שלנו, החשיפה החוזרת אליה לא רק שלא עוזרת - היא פעולה מזיקה לתהליך עיבוד הטראומה. מה קורה במוח, כשאנחנו נחשפים שוב לטראומה? המוח שלנו עדיין נמצא במצב הישרדותי".

עוד הוסיפה: "האירוע עדיין חי במערכת העצבים שלנו. האמיגדלה בהיפר-ערנות, האונה המצחית-קדמית שאחראית על עיבוד האירועים וויסות רגשי עדיין מופחתת בתפקודה, והגוף שלנו עדיין מוצף בקורטיזול למראה כל טריגר. כשאנחנו נחשפים שוב ושוב לתוכן הטראומטי - גם אם זה 'רק' סדרה, גם אם זה 'לא קרה לנו ישירות' - המוח לא עושה את ההבחנה. הוא קולט את האיום. והוא מגיב".

עוד ב-

אופירה אסייג חוגגת יום הולדת: האם בן הזוג הגיע? | פרסום ראשון

לכתבה המלאה