אם חשבתם שאתם יודעים הכול על השר לביטחון לאומי הנכנס, ח"כ איתמר בן גביר ייתכן שתופתעו. תחקיר קטן מגלה עובדת חיים פשוטה: בן גביר מגלם באישיותו כושר שרידות והתמדה לאור המטרה גם במחיר של מיעוט שינה ואי נוחות זמנית אבל גם יודע להתפנק כהוגן כשהוא רוצה.  

1. ישן רק ארבע שעות בלילה. בתקופת המו"מ להקמת הממשלה זה ירד לשעתיים.

2. זכה ברבע מיליון שקל מתביעות על הפרת זכויותיו. 

3. פגש את אשתו אילה לאחר שנעצרה על כך ששהתה במאחז שהוקם בחברון. היא היחידה מבין חברותיה שלא הסכימה לחתום על צו הרחקה מהמאחז, בן גביר ייצג אותה במשפט ומשם זה הוביל לחתונה בין השניים.

4. בן גביר האבא שיחק בנוער של בית"ר ומסתבר שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ. בנו שובאל שחקן כדורגל שמצטיין לכבוש שערים, שיחק בעבר במחלקת הנוער של ירמיהו חולון והיום משחק בליגה האזורית ומנהל לאיתמר את הרשת החברתית טיקטוק וכובש את לבבות הקהל.

5. לא מוותר על קובה, במיוחד של אשתו 

ויש עוד עובדות לא בלתי מעניינות ואפילו חשובות כמו למשל שאימא שלו הייתה במחתרת ושלא הייתה הולכת לישון לפני שמחלקת קובה לאורחים שהיה מביא לביתו ברחוב פרי מגדים במבשרת ציון. ארון הספרים בילדותו היה גדוש בביוגרפיות של ראשי הציונות ומנהיגים בשמאל כמו עזר ויצמן, רבין, בן גוריון ואחרים. בן גביר זכה ליחס מנוכר דווקא מהציבור הדתי בתקופה שאחרי רצח רבין וסורב לשאת דבר תורה בבית כנסת של הקהילה הדתית לאומית בזיכרון יעקב כאשר באותה שבת גם גורש מאולם האודיטוריום של מלון עדן אין שאוכלס בידי הקיבוץ הדתי. וזוהי כמובן רק רשימה חלקית.

פעיל ימין מספר: "כשהיינו מדביקים מודעות בלילות (או עושים גרפיטי של "כהנא צדק") הוא היה כל כמה לילות נרדם על ההגה. כל פעם כשנסענו אתו היינו דרוכים אבל כשהיינו רואים שהרכב שועט למעקה בטיחות והיינו צועקים לו בבהלה "איתמממררר!!!!" הוא היה מתעורר בעצבים ועוד לפני שהיה מסובב את ההגה היה צורח עלינו למה אנחנו צועקים?!"

פעיל אחר נזכר: "הגישה שלו בבית (למעשה של אימא שלו) לאורחים: "רוצה גלידה? תביא גם לנו".
 
ידיד קרוב מציין כי "נהג להתפלל בבית כנסת חב"ד והעריץ את הרבי מלובביץ' ואמא שלו שושנה נהגה לומר: "איתמרי! אתה טוחן מים.. עד שלא תהיה בכנסת זה סתם". 

פעילה אחרת מספרת: "פעם ראשונה שפגשתי את איתמר זה היה בגיל 15 והוא שם באוטו את השיר "יהיה מה שיהיה" והסביר לי שזה שיר שנכתב על הרב כהנא והאמנתי באמת ובתמים".

פעיל וותיק נוזף: "כשהוא עוד היה נוהג הוא היה מחנה את הרכב במרחק כזה מהמדרכה שיכל להיכנס שם עוד רכב".
 
פעיל אחר מתפעל: "אין מצב שנער יסיים פעילות וילך לדרכו בלי לדעת איך הוא מגיע הביתה. אם אבא שלו לא היה מקפיץ הביתה אז היינו ישנים אצלו בבית".

אחד הפעילים מספר על תופעה שהייתה נפוצה: "גם היה לו קטע כזה שהיה "משדך" כל מיני נערים ונערות שלא בהכרח קשורים זה לזה. כשרק קיבלתי רישיון נהגתי עם הרכב של איתמר באזור בניין כלל ובקושי השתלטתי על ההגה, כמעט עושה תאונה ומישהו צעק עלי איך אתה נוהג?? אז איתמר באוטומט התחיל לצרוח עליו איך אתה נוהג וכו'.. ואני עד היום זוכר לו את זה לטובה".

מכר ותיק משתף: "לא משנה באיזה שעה הגענו לבית, אמא שלו שושנה תמיד הייתה ערה ולא עזבה אותנו עד שלא אכלנו קובה חמה".

עוד ב-

5 דברים שלא ידעתם על יצחק גולדקנופף

לכתבה המלאה

ועוד אנקדוטה משעשעת: בתקופה שאחרי רצח רבין התארח בן גביר בקיבוץ שדות ים באחת השבתות בליווי פעילים וחברים וכשהגיע לבית הכנסת הופתע בסיום התפילה שכולם נשארים לעמוד ושרים את "הליכה לקיסריה" של חנה סנש. בן גביר נשאר לשבת עד שהגבאי הקיבוצניק המתולתל עליו השלום שהשאיר את אופניו בחוץ, גער בו ופקד עליו לקום. בן גביר קם ושר עם כולם את: "אלי, אלי, שלא יגמר לעולם" אבל החיוך שהגניב גרם לחבריו לשחרר פרץ צחוק שעד היום הם לא שוכחים.