האיום הביטחוני מתקרב אל הלב הפועם של ישראל: אזור השרון. קו התפר המשתרע בין שטחי המדינה לבין שטחי יהודה ושומרון, הפך בשנים האחרונות לאחת הנקודות הרגישות במפת הביטחון הלאומי. כשזה מצב העניינים, לא מפתיע שתושבי האזור שואלים את עצמם, ובצדק: האם אפשרות ל-־7 באוקטובר נוסף קיימת כאן?

על פי הנתונים שבידינו והמציאות בשטח, מדובר בתרחיש שרחוק מלהיות דמיוני. אני מנהל שיחות רבות בנושא עם גורמי ביטחון, בצה"ל ובמשטרה – מהן עולה חשש אמיתי, המבוסס על תפיסת ביטחון מוטעית רבת שנים לאורך קו התפר. לא מדובר רק בתחושת בטן או דאגה נקודתית, אלא בהתראות מודיעיניות חוזרות ונשנות על איומים לפיגועים, ניסיונות איסוף מידע מודיעיני על יישובים ישראליים וזיהוי חוליות שמנסות למפות את רמת הכוננות באזור.

בשטח עצמו אנחנו עדים לתופעה הולכת ומתרחבת של חדירות בלתי חוקיות – הן של שוהים בלתי חוקיים (שב"חים) שחוצים כדי לעבוד בישראל, והן של גורמים עברייניים, אשר מנצלים את חוסר ההרתעה כדי לבצע גניבות חקלאיות, לפרוץ לבתים ולחדור לשטחי מגורים.

האמת חייבת להיאמר: כשאין גדר – אין אבטחה, וכשאין אבטחה – אין הרתעה. הגבול בינינו נפרץ גם פיזית וגם תודעתית, כשהמרחק בין גניבה טריוויאלית לכאורה לבין פיגוע טרור הוא לעיתים קצר מאוד. יותר מדי פיגועים בישראל החלו בחדירה "אזרחית" תמימה אשר הפכה לאירוע ביטחוני קטלני. כך קרה גם לפני 7 באוקטובר, חדירות חוזרות של פלסטינים שלכאורה לא הייתה להם "כוונה" ביטחונית, התגלו בדיעבד כחלק מתהליך איסוף מודיעין עבור חמאס. הנתיב שנראה היום כמו אפיק נוח לגניבות, יכול להפוך במהרה לשביל חדירה של מפגעים.

יתרה מזאת, מאז אירועי "שומר החומות" ועל רקע ה-7 באוקטובר, גם בצה"ל ישנה תחושת דריכות. הערכות מצב מצביעות על כך שמרחב קו התפר במרכז הארץ, שאינו ממוגן כמו בגבול הצפון או העוטף, עלול לשמש את ארגוני הטרור כפרצה מזדמנת לחדירה מהירה לשטח ישראל. אנו חיים על גבול שהוא פיזית קרוב לבית והמרחק מהעבר השני שלו אל תוך הישובים יכול להסתכם בדקות בודדות – ומספיק כדי להבעיר זירה שלמה. לפי כל הגדרה זהו קו עימות, ומשום מה הוא עדיין לא גבוה על סדר היום הבטחוני.

ממשלת ישראל והמשרד לביטחון לאומי הקצו תקציב של מיליוני שקלים, לשדרוג הביטחון ביישובי המועצה האזורית לב השרון. התקציב הזה מיועד בעיקר לשדרוג מצלמות, הקמת חמ"לים, רכישת רכבי ביטחון יישוביים והטמעת אמצעים בסיסיים להגנה, גדרות וכבישי מערכת. זהו בהחלט צעד חשוב ואנו מודים עליו – אך הוא אינו מספיק. התקציב מביע בעיקר הכרה בבעיה ,אך חסר לנו מענה מערכתי כולל. העובדה שיש צורך בתקצוב חירום שכזה, היא לא פחות מהודאה בכך שהמצב הביטחוני רעוע ואולי אף מסוכן.

אירועי ה-7 באוקטובר מלמדים אותנו שצריך לדאוג לביטחון האזור. לא צריך להמתין לעוד טרגדיה לאומית כדי לפעול ולשנות מדיניות שעלולה להפקיר את האזרחים. תפקידה של המדינה הוא למנוע את המחדל הבא – לא להגיב לו. תפקידי כראש המועצה הוא לזהות את התרחישים ולהתריע על כך מראש.

תוכנית לאומית כוללת
על הממשלה להכריז על קו התפר של אזור השרון כעל אזור ביטחוני רגיש, הדורש טיפול שורש, דחוף ומתמשך. בהתאם לכך, צריכה נדרשת תוכנית לאומית כוללת למיגון והגנה על כל יישובי הקו – לא פלסטר שנותן מענה זמני אלא מערך רחב. התוכנית צריכה להתייחס לשורה של היבטים חשובים ובהם:
 

• שדרוג מיידי של גדר הביטחון – הן באמצעים פיזיים (הגבהה, חיזוק, אטימת פרצות), והן באמצעים טכנולוגיים (מצלמות חכמות, חיישני תנועה, מערכות התרעה).

 

• הקמת חמ"לים מרחביים מתקדמים הפועלים סביב השעון 24/7, המאפשרים יכולת תגובה בזמן אמת, ובשילוב עם כוחות צה"ל, מג"ב ומשטרת ישראל.

 

• תוספת תקני כוח אדם לשיטור ולביטחון היישובי. לא מתנדבים בלבד, אלא אנשי מקצוע עם הכשרה ותגבור קבוע.

 

• הפעלת יחידות תגובה מהירה מקומיות חמושות, מאומנות ומקושרות מיידית למערכות הצבאיות והמשטרתיות.

 

• שיתוף פעולה אזרחי-ביטחוני רחב, שמאפשר לתושבים להיות חלק ממערך ההגנה – ולא עוד קהל שבוי של נסיבות.

השורה התחתונה ברורה: תושבי לב השרון זכאים לאותו ביטחון כמו תושבים ביישובי גבול הצפון או עוטף עזה. העובדה שאנחנו קרובים לגוש דן ולמרכז הארץ, לא הופכת את האיום לפחות ממשי. האירועים האחרונים הוכיחו את זה הלכה למעשה. הגיע הזמן שמדינת ישראל תפסיק להגיב לאירועים ותתחיל לפעול בהתאם לתחזית אחראית וניהול סיכונים לאומי. אנחנו לא מבקשים טובות – אנחנו דורשים את המובן מאליו: ביטחון לאזרחים.

עוד ב-

מי שנלחם על הבית ראוי שהבית יילחם עליו בחזרה

לכתבה המלאה

*הכותב, אלי אטון, הוא ראש המועצה האזורית לב השרון.