דעות
על פרשת דרכים: ההסכם עם חמאס – לאן?
לאחר השבת החטופים החיים והפסקת הלחימה בעזה, ניצבת ישראל בפני הכרעות גורליות: אימוץ דרך מדינית אחראית שתוביל לביסוס הדמוקרטיה ואחדות העם, ולחיזוק הלגיטמיציה הבינלאומית או המשך בריחה מאחריות והליכה בדרך הכוח והדורסנות בהובלת הכוחות המשיחיים
ההסכם שנחתם עם החמאס, על בסיס התוכנית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הביא שני הישגים עליונים: החזרתם של 20 חטופים חיים לחיק משפחותיהם ועצירת המלחמה הארוכה והמדשדשת. באשר לשאר סעיפי ההסכם החשובים – השבת כל גופות החללים, פירוק החמאס מנשקו, יצירת שלטון אחר ברצועה ושיקום עזה – כל אלו נמצאים עדיין תחת סימן שאלה גדול. סימן השאלה הזה עשוי לנוע בין מרחב הזדמנויות שיביא למזרח התיכון טוב בהרבה למדינת ישראל, לבין חידוש המלחמה וחזרה להזיות של חלק מחברי ממשלת ישראל על הקמת שכונות יהודיות בעזה.
הסכמים בין אויבים באים תמיד מתוך ההבנה ששום צד לא יקבל את כל מה שעליו חלם. באזורנו נדרשת מעורבות של צדדים נוספים, דוגמת הנרי קיסינג'ר במלחמת יום הכיפורים וטראמפ במערכה הנוכחית. נקודה חשובה נוספת לישראל היא שהגעה להסכם תבוא מתוך עמדת כוח, ובשלב שבו הכוח הצבאי מיצה את עצמו והביא להישג משמעותי.
צה"ל ומערכת הביטחון הביאו להישגים יוצאי דופן, הן מול חיזבאללה והן מול איראן, וכן בשלב הראשון של התמרון בעזה. אולם מול הישגי הדרג הצבאי-ביטחוני, הדרג הפוליטי כשל באופן חריף במיצוי הישגים אלו לכדי הישגים מדיניים משמעותיים. הרצון של הממשלה לחפות על הכישלון מול החמאס בפתיחת המערכה – באמצעות בריחה מאחריות ומלחמה אין סופית להשגת מטרות בלתי אפשריות – הביא לדשדוש, לאובדן לגיטימציה פנימית ובינלאומית חסרת תקדים, ולצערנו לאובדן קשה ופגיעה בחטופים ולנפילת חיילים רבים.
נכון להיום ניתן לומר שאת ההסכם הנוכחי אפשר היה להביא כבר בקיץ של השנה שעברה. למעשה, הוא דומה מאוד להצעתו של בנימין נתניהו מסוף מאי 2024. אז הכניס נתניהו את סוגיית השלבים, שאפשרה לו להמשיך את המלחמה בהתחשב בצרכיו האישיים – ניסיונות לדחיית משפטו.
ההסכם הנוכחי בא בזכותו של הנשיא טראמפ, שהצליח לכפות על נתניהו וממשלתו את רצונו בהפסקת המלחמה. הנשיא האמריקאי הצליח בדרך מנהיגותית יוצאת דופן להושיב ביחד מנהיגי ארצות ערביות משמעותיות, ולכפות על החמאס ביצוע מהיר של החזרת החטופים החיים.
בהקשר הזה חשוב גם להבין כי טראמפ ואנשי צוותו פועלים מאינטרסים אמריקאיים. טראמפ רואה עצמו כמוביל עולמי בעצירת מלחמות וביצירת סדר עולמי חדש שבו ארה"ב מובילה את המערב מול רוסיה וסין. חיבור המדינות הערביות, ההתקרבות לטורקיה ומחויבויות לקטאר ולמצרים – כל אלה מחייבים את הממשלה להחליט באיזה צד ישראל רוצה להיות. התשובה צריכה להיות ברורה: ישראל היא חלק מגוש המערב הדמוקרטי-ליברלי.
כאן נכנסת שאלת השאלות: האם ישראל פועלת בכיוון המוביל להזדמנויות שנפתחו לה? כלומר לטובת ביטחון לאומי משופר, חיזוק הדמוקרטיה ואחדות העם, העמקת הלגיטימציה הבינלאומית ויצירת הסכמות עם מדינות ערביות ובראשן סעודיה? תשובה חיובית לסוגיה מחייבת עמידה נחושה באמצעים מדיניים ורק באין ברירה באמצעים צבאיים (בשילוב עם ארה"ב וטראמפ) למימוש עיקרי ההסכם הנוכחי, ליצירת שיח עם לבנון ולהסכם טוב יותר מול איראן.
לצורך כל אלו צריכה עוצמתו של טראמפ לגבור על זו של חברי ממשלת נתניהו, שעד עכשיו הביאו לתוצאות רעות בכלל מרכיבי הביטחון הלאומי. מניעת השתתפות נשיא בית המשפט העליון והיועצת המשפטית לממשלה בנאומו של טראמפ בכנסת, גיבוש חוק השתמטות המקודם בימים הללו ממש – מצביעים על כך שממשלת ישראל ממשיכה בבריחה מאחריות ובהליכה בדרך הכוח והדורסנות של הכוחות המשיחיים הרעים והמשפיעים בקואליציה.
הסיכוי למינוף ההסכם הנוכחי למציאות טובה יותר, תלוי בהליכה לבחירות והקמת ממשלה אחרת: שמאל, מרכז או ימין – העיקר שתחזיר את ישראל לערכיה הדמוקרטיים הליברליים ולנתיבי מגילת העצמאות – תוך יצירת תפיסת ביטחון לאומי חדשה, שתביא לידי ביטוי את הצורך בעוצמה חברתית, צבאית וכלכלית מבוססת אחדות פנימית, המאפשרת גמישות ותנועה לעבר יותר הסכמה ופחות מלחמה.
עוד ב-
*הכותב, איל בן ראובן, הוא אלוף במיל' וח"כ לשעבר מטעם המחנה הציוני.
הכתבות החמות
.jpg "כוכב הילדים, יובל המבולבל, צילום: פלאש 90")
תגובות לכתבה(1):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
-
1.עוד דגנרל שלא רואה את המציאות....אילן 10/2025/19הגב לתגובה זו1 0ההסכם אינו הביא להפסקת המלחמה....המלחמה, הביאה ליצירת ההסכם ע"י לחץ צבאי!!!סגור
