הסכם הגז בין ישראל ללבנון העסיק את התקשורת השבוע לא מעט. בטור סוף השבוע של נדב איל בידיעות אחרונות גם הוא עסק בהסכם. לטענתו, ההסכם "המליך" סופית את יאיר לפיד כמנהיג ארוך טווח של גוש המרכז-שמאל ו"עם המסר הזה הוא ילך לבוחרים".

איל גיבה את ההחלטה לחתום על ההסכם כבר עכשיו, למרות הטענות שמדובר בתעמולת בחירות, וזאת מהסיבה שישנן שתי עובדות: "הראשונה, היא שיש פה דדליינים שלא היו קשורים כלל לבחירות (אסדת כריש, מישל עאון). והשנייה, שדרגים מקצועיים היו תמימי דעים שצריך לחתום – עכשיו".

בימים האחרונים בנימין נתניהו מיתן את ביקורתו על ההסכם עם לבנון ואיל מסביר כי הדבר היה מצופה מנתניהו – "פניית הפרסה שלו, מ'נבטל את ההסכם' להבטחה 'לשפר אותו' הייתה ביבי קלאסי, עוד מימי הסכמי אוסלו". אך ייתכן כי נתניהו הבין ש"ספק אם היה מעביר קולות בגלל ההתקפות על לפיד בעניין ההסכם עם לבנון".

איל מסביר כי נתניהו מבין שעל מנת לזכות בבחירות הוא צריך לפעול על פי הכלל הפוליטי הקיים מאז המהפך ב-1977. "הכלל הפוליטי, במקרים האלה, פשוט: כל הסלמה ביטחונית משרתת את גוש הימין אלקטורלית". ההסלמה בשבועות האחרונים משרתת את נתניהו והוא מבין זאת ולכן החליט לצמצם את הביקורת על ההסכם כדי לא להסיט את תשומת הלב של המצביעים.

איל בטורו מתייחס למצבה הקשה של לבנון בו הלבנונים מקבלים חשמל רק לכמה שעות ביום ומקווים כי ההסכם יצליח להניע תהליך שיוציא אותם מהמשבר. בשיחה שלו מול עיתונאית לבנונית היא מזכירה לו כי פעם, עד שנות ה-70, לבנון הייתה במצב טוב יותר וביירות נחשבה ל"פריז של המזרח התיכון", אך המצב בין הפלגים השונים היה שברירי עד שהתפוצץ.

עוד ב-

בן כספית עוקץ: "נתניהו נפל למלכודת של לפיד"

לכתבה המלאה

"הנה הדגל השחור שלבנון מסמלת: מדינה קטנה ורוויה בפוטנציאל, שנכנעה לשנאות ושחיתות, לקרב זהויות בלתי נמגר, להפיכת העדתיות ויחסי המיעוטים לחזות הכול, למערכת פוליטית שהתנוונה, להתאהבות באלימות, לפונדמנטליזם ואוליגרכיה מעורבבים", הוא כותב נבואה פסימית ומסיים אותה בצורה עגמומית. "תל אביב לא תהיה ז'נבה, בניגוד לנבואתו של אלתרמן; נסתפק בכך שלא תהפוך לביירות".