משבר הקורונה האיץ את הדיגיטציה ואת היקף השימוש של הישראלים במכשירים הדיגיטליים שברשותם, בין היתר הסמארטפונים והטאבלטים וכמובן המחשבים האישיים. אך בעידן הרשתות החברתיות הציבור כבר רחוק מלהיות משועבד לשידורי המהדורה ב-20:00 בערב ויכול לצרוך את התוכן שהוא בוחר, ללא תלות במקום או בזמן. 

כך בשנה האחרונה נולדו להם ערוצים דיגיטליים כמו דמוקרט TV עם לוסי אהריש, אונליין TV שגם היא משודרת על גבי האינטרנט ו-STV, ערוץ דיגיטלי בו משודרים מדי שבוע ראיונות ותכני אקטואליה ופוליטיקה דרך פייסבוק ויוטיוב, בשילוב חסויות ופרסומות.

התוכן, במקרים רבים כמו בטלוויזיה מסחרית, עם אקטואליה וחדשות, רק בדיגיטל, וכמובן ללא רגולציה או צנזורה. הגולשים יכולים להיכנס בחופשיות וגם מדידת הצופים והמעורבים נעשית באופן שונה מאשר בשיטת הרייטינג המסורתית.  

כך לדוגמה, לפי נתוני אתר הדיגיטל STV לחודש דצמבר, מדובר ב-1,142,890 חשיפות לחודש דצמבר, עם כ-342 אלף משתמשים (יוניקים) ו-208,857 מעורבויות בדף. 

איום על המודל המסורתי 
כבר ברור שהטלוויזיה המסחרית אינה כפי שהייתה. הדומיננטיות המוחלטת וקביעת סדר היום התקשורתי כבר לא שייכות ליושבים במגדל השן אלא יכול להפוך לנחלת אדם מן השורה שצובר כוח ברשתות החברתיות. דוגמה כזו כמו יואב אליאסי "הצל" כבר באה לידי ביטוי בפייסבוק בשנים האחרונות וצוברת במה ניכרת. 

סביר להניח כי בעידן הנוכחי ובשל דיגיטציה מואצת, נראה בשנים הקרובות יותר ויותר ערוצים דיגיטליים נולדים ומשנים מחדש את מודל צריכת התוכן המסורתי מכמה סיבות מרכזיות: הראשונה היא נגישות ואי רצון בתלות בזמן של ערוץ מסחרי כלשהוא, המתאפשרים הודות לרשתות החברתיות ועידן הקאטצ'-אפ. השנייה היא בחירה אקטיבית של תוכן וביטול עידן הצופה הכנוע לגחמות העורכים בערוצי החדשות.

השלישית היא תג המחיר - הערוצים המסחריים נתונים לרגולציה ונדרשים להשקעות עתק בהפקות יקרות, דבר שבעידן בו תקציבי הפרסום מנותבים מחדש לאפיקים חדשים כמו משפיענים ואינסטגרם, כבר אינו פשוט כשהיה. 

לכך כמובן יש השלכות גם עולם התקשורת עצמו ועל המודל הכלכלי שלו, הנשען על פרסום. כשיותר כוח עובד מהערוצים המסחריים לדיגיטל, עשוי להיות כי בעוד שנים בודדות, עולם התקשורת המסורתי יחדול מלהתקיים במתכונתו הנוכחית ויצטמצם עוד יותר, כשמודל תקשורתי חדש כבר קורם לו עור וגידים בימים אלו.