ניצחון בנקודות לכתב הספורט עמית לוינטל, בתביעה שלו נגד ישראל היום. היום (יום א') הגיעו הצדדים לפשרה במסגרתה יפצה העיתון את לוינטל ב-60 אלף שקלים, מהם 10,000 ישולמו בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד. התביעה המקורית של לוינטל, באמצעות עו"ד איתי רימון, שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, עמדה על 257 אלף שקלים. ישראל היום לא הודה כי טעה. 

ב-7 בדצמבר 2014, אז הרימו חברי מערכת ישראל היום כוסית לכבוד יום הולדתה של רכזת המערכת שחר כהן. באותו יום התפזרה גם הכנסת, והעורך הראשי של העיתון עמוס רגב, בברכתו לכהן, גם אמר כי "אנחנו כנראה לקראת מלחמה, וננצח בה". כעבור 3 ימים פורסמו הדברים בבלוג של אורי משגב בהארץ.

בהמשך פרסם משגב כי כמה מעיתונאי 'ישראל היום' אף זומנו לבדיקת פוליגרף, מה שהוביל בסופו של דבר לפיטוריהם של לוינטל ושל שחר עצמה, בטענה כי הם הדליפו את הדברים. בעקבות כך הגישו שניהם תביעות נפרדות נגד העיתון.

 הסרטון המפליל. עמוס רגב 

לוינטל טען לכל אורך הדרך כי אינו מכיר את משגב ולא העביר לו את המידע על דבריו של עמוס רגב, שאף צולמו והועלו ליוטיוב. בתביעה טען כי "הנתבעים (ישראל היום, א"כ) הפעילו שיטות חקירה לא מידתיות ודרקוניות כדי לגלות מי אחראי להעברה החוצה של מידע שולי... מטרתם היחידה של הנתבעים הייתה ליצור פחד ומורא בקרב עיתונאי העיתון, גם אם התובע נאלץ לשלם על כך בפרנסתו, בשמו הטוב, במוניטין שלו ובעוגמת נפש מרובה שנגרמה לו".

פרקליטו של ישראל היום עו"ד ירון אלון, אמר בדיון כי "2 אנשים זומנו לשימוע - שחר כהן והתובע. גב' כהן מוזמנת לשימוע ויש שקט תקשורתי. התובע מוזמן לשימוע, אומרים לו שהמכתב נמסר רק אליו והוא מתבקש לשמור על הוראות ההסכם, לרבות הסודיות, ועדיין הוא דולף שעה קלה אחרי. כל הדברים האלה יצרו איזה שהיא תחושה. הפוליגרף לא שיחק בכלל במגרש של קבלת ההחלטות".

על כך ענה פרקליטו של לוינסון, עו"ד רמון: "הטענה ששחר כהן קיבלה זימון ולא פורסם ואצלו זה מייד פורסם, אבל בכתב ההגנה שלהם (של ישראל היום, א"כ), בקשר לתביעה של שחר כהן שגם הגישה תביעה, הם מייחסים לה את הפרסום או שמייחסים לה בפרסום הזה הפרת אמונים. בעצם הפרסום שנטען שהוא של התובע, מיוחס לחשר כהן בהפרת אמונים".

אגב, בתביעה הנפרדת שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה, טענה כהן כי הברכה של רגב שצוטטה ב'הארץ', צולמה על ידי אחד מעובדי דסק החוץ של העיתון באמצעות הטלפון הנייד, ונשלחה יום לאחר מכן את הסרטון לכהן בפייסבוק. כהן עצמה הפיצה את הסרטון לכמה חבריה. "רק עם הגעתה של התובעת לביתה עם סיום יום העבודה היא גילתה שהעובד ל' (שמו שמור במערכת, א"כ) שלח לה את הסרטון באמצעות פייסבוק ולאחר שצפתה בו אז, לראשונה, העבירה אותו לאחיה וכן למספר עובדים בעיתון אשר לא נכחו באירוע, כל זאת מתוך שמחה והערכה עמוקה על כך שהעיתון מוקיר ומכבד אותה לרגל יום הולדתה. הא ותו לא".

כהן הוסיפה בכתב התביעה כי לא העבירה למשגב את הסרטון בכל דרך שהיא, וכי אין לה הכרות עם האיש, דבר שגם הצהירה עליו בשיחה עם רגב ועם מנהלה הישיר אריאל שמידברג, בה סיפרה להם על השתלשלות הדברים. היא גם פירטה בפניהם את שמות האנשים אליהם העבירה את הסרטון בפייסבוק, ויום לאחר מכן - כשנזכרה כי העבירה את הסרטון גם ללוינטל, היא עדכנה אותם בכך. "מתברר כי עובדה זו עוררה את חשדם של מנהלי הנתבעת", נכתב באותו כתב תביעה של כהן, שדורשת פיצויים בסך של כ-160 אלף שקלים.