"שנהיה תמיד בצד הנותן" אנחנו מאחלים לעצמנו כל החיים, ובצדק, הצורך לקבל חושף בנו חולשה גדולה, אף אחד לא אוהב להיות תלותי וחלש. אבל לא תמיד היינו כאלה, כילדים קטנים לא התביישנו להיות בצד המקבל, ברגע של חולשה רצנו מיד לקבל חיבוק ונשיקה, זה נסך בנו כוח אדיר, הכאב שלנו היה בעיה של מישהו והיה לנו פנאי להשקיע את כל האנרגיה בהתפתחות אישית חיובית, כשאנחנו מתבגרים המכות ממשיכות להגיע, אבל הפעם את החיבוק אנחנו צריכים לארגן לעצמנו, וזה גוזל מאיתנו כוחות ומשאבים.

זאת בדיוק מטרתה של "תורת הקבלה" היהודית, היא מלמדת אותנו ללמוד לקבל, ומכאן שמה. בניגוד לתנ"ך או להלכה, בתורת הקבלה אין מקום לפרשנות אישית, אין מקום לתת, עליך לקבל את האמת כפי שהיא, עליך ללמוד לפעמים לחדול משאיפה להיות בצד הנותן.

פרשנות אישית תמיד תהיה נגועה בתפיסת העולם הסובייקטיבית של האדם, הצד הנותן לעולם לא ישאיר את האמת בטהרה, לכן חכמי הקבלה מכונים ביהדות "חכמי האמת" כאלה שיכולים לקבל את האמת ממי שאמרה, כפי שהיא.

זו גם הסיבה שתורת הקבלה נחשפה שנים רבות אחרי מתן תורה, למרגלות הר סיני העם שלנו נולד, לילד כאמור אין בעיה לקבל, רק אחרי שהתבגרנו וחגגנו יום הולדת 1300, היה צורך ללמד אותנו כיצד מקבלים. וזה בדיוק מה שעשה רבי שמעון יוחאי, לכן ל"ג בעומר נחשב ליום מתן תורת הקבלה, ולזמן כל כך שמח, פתאום קל לבקש חיבוק, פתאום הכאב נעלם.

הסיבה לכך שאדם מבוגר שוכח כיצד מקבלים, היא משום שכאשר הוא גדל ולפתע הוא יכול לתת, הוא מתמכר לתחושה שכולם סביבו תלויים בו, הוא חש שזה מעצים אותו, והוא מייחל לכך שיבקשו ממנו עוד ועוד, טבעי שלא ירצה לשוב לפוזיציה של המקבל החלש. אבל בלי לשים לך הוא הולך ונחלש, בגלל שהוא שוכח כיצד מקבלים, ואיזו עוצמה טמונה בכך.

עוד ב-

כניסת השבת: מתי השבת נכנסת ויוצאת ומה יהיה מזג האוויר?

לכתבה המלאה

ואז באה תורת הסוד, המכונה כך כי היא חושפת לנו סוד שלא יכולנו לדעת כשהיינו ילדים קטנים, שכאשר ילד רץ לקבל חיבוק מאבא, הוא בעצם מעניק לאבא מתנה אדירה, אבא זקוק לחבק את הילד שלו הרבה יותר מאשר הילד זקוק לחיבוק, בשביל הילד זה סתם לרפא נפילה, בשביל אבא זו סיבה לקום בבוקר ולהמשיך לחיות, מישהו זקוק לחיבוק שלי. לכן התורה המעניקה לנו מעטפת משפטית שדורשת מאיתנו, ומעטפת קבלית שמזכירה לנו ללמוד לקבל כוחות להתמודדות, היא קונספט מנצח. קונספט עם קבלות.