לאחרונה עבר מתחת לרדאר, ולסערות התקשורתיות שנלוו למלחמה באיראן, הודעתו של בנק ישראל לפיה חלה עליה דרמטית בשיעור המשפחות הצעירות, בגילאי 30 עד 44, אשר ירד מהארץ בשנים האחרונות. על פי הדוח של הבנק המרכזי שיעור הירידה בגילאים אלה כה גדול עד שהוא מיתן את כלל גידול האוכלוסייה בגילאי 25 ומעלה.

בהשוואה מול שנים קודמות איבדנו כמעט 12 אלף משפחות בשנה האחרונה בלבד, שהם כ-40 אלף נפש כולל ילדיהם. למעשה, 29 אחוזים מהיורדים הם בגילאים אלו על אף שהם מהווים רק 18 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית. בלשון מתחמקת ותוך שהוא הופך סיבה ותוצאה קושר בנק ישראל את הירידה בגילאים אלה עם ירידה בביקוש לדיור. במילים אחרות, אוכלוסייה זו שמשקלה ברוכשי דירות ראשונות גדול מאוד מצביעה ברגליים וחלקים לא מבוטלים ממנה יורד מהארץ עקב הקושי הגדול לרכוש דירה בישראל.

במקביל, גם מי שהתרשם מהעצירה הזמנית בעלית מחירי הדיור ואף מהירידה הקטנה שנרשמה בשנה האחרונה לא יכול שלא לקבל מרה שחורה מהעלייה החדה במחירי השכירות. בחודש פברואר עלו מחירי השכירות למחדשי חוזי שכירות בכמעט ששה אחוזים ובחודש מרץ הם עלו למעלה משני אחוזים. על אף שהאינפלציה בחצי השנה האחרונה היא אפסית מחירי השכירות משתוללים. מצבם של מי ששכר דירה חדשה ולא חידש חוזה שכירות קיים גרוע עוד יותר.

דוח זה של בנק ישראל הוא לא פחות מהודאה באשמתו של הבנק על חלקו, לצד משרד האוצר, בכמעט עשרים השנים האחרונות, במדיניות שהביאה לטירוף בדיור. אין פלא על כי הדוח פורסם בעיצומה של המלחמה נגד איראן, אולי בתקווה שגם התממשה שהדוח יחמוק מעיני הציבור. אולם, כמי שהזהיר שזו תהיה התוצאה כבר לפני שנים רבות וזכה לזלזול מבנק ישראל ונגידיו, אני מסרב להתנחם.   

אני גם לא מאמין שהציבור הרחב ממעמד הביניים ומעלה היה זקוק לדוח בנק ישראל ולהודאה המתחמקת שלו באשמה כדי לדעת שמשפחות צעירות רבות, מלח הארץ, עוזבות את ישראל לטובת מדינות מערביות אחרות כאשר סיבה מרכזית (הגם שלא היחידה) היא מחירי הדיור. יש מישהו שאינו מכיר משפחה שילדה או ילדתה עזבו את ישראל עם הנכדים? למרות האנטישמיות הגוברת בעולם, למרות האהבה העזה שלהם לישראל (ולראיה הרבים ששבו ארצה זמנית לשירות מילואים), למרות השלכות ה-AI על תעשיית ההייטק ולמרות כאבי ההגירה על כל המשתמע מהם. ישראלים רבים בוחרים לעזוב אותנו.

כאמור, העלייה החדה במחירי הדיור לאורך השנים כמו גם עליית מחירי השכירות אינן הסיבות היחידות. השסע החברתי והפוליטי במדינה והמלחמה הבלתי פוסקת הן סיבות נוספות. אולם, כפי שבעיית הדיור אינה הבעיה היחידה הרי בלי פתרונה גם לא ישובו הצעירים שלנו ארצה ואף לא תיעצר הירידה ההולכת ונמשכת. גם טמינת הראש החול כאילו השסע הפוליטי או המלחמות הן הסיבות היחידות לירידה לא תסייע. גם הזלזול שמפגינים חלקים בציבור ביורדים לא יסייע.

אנו חייבים לפתור את בעיית מחירי הדיור והשכירות עבור כל מי שבוחר מדי יום לחיות את חייו בישראל. וכפי שקוראיי המסורים יודעים היטב, הפתרון היחיד שיוריד את מחירי הדיור והשכירות הוא צמיחה מהירה שתושג באמצעות הכספים האדירים שיתפנו לנו אם נשכיל סוף סוף להילחם במונופולים, ביבואנים הבלעדיים ובבנקים ונוריד את יוקר המחיה.

עצוב מאוד שאת חג החירות חגגו כל כך רבים מילדינו, אחינו ואחיותינו בניכר. הם חגגו את חירותם מעושק הדיור ומיוקר המחיה אך הם השאירו לנו את המשימה הקדושה לנצח במאבק הכול כך חשוב הזה על חירותנו הכלכלית.

עוד ב-

איך משקמים את הצפון: זו תכנית העבודה שתביא שינוי אמיתי | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה