מנוסח ההודעה שפרסם השבוע משרד השיכון, השתמע כאילו השר הזמני חיים כ"ץ חתום על הישג דרמטי: "בהובלתו", בישרו שם בסיפוק, "נסללה הדרך לשיווק עשרות אלפי יחידות דיור וחידוש הגרלות ב'מחיר מטרה'".

הזוגות הצעירים שנחשפו להתפתחות הזו החלו בוודאי להתלבט לאילו יישובים להירשם הפעם, בתקווה שהמזל יאיר להם פנים בדרך לקורת גג בסבסוד של כ-20%. אלא שמכל המחמאות העצמיות נעלמו משום מה כמה "אותיות קטנות", שבעבור רבים מהקונים הפוטנציאליים מרוקנות מתוכן את ההטבה. בשורה התחתונה, בדיון הכלכלי הלגיטימי – מי זכאים לסיוע ממשלתי בעסקת הנדל"ן הראשונה בחייהם? – נמהלו שוב שיקולים פוליטיים, והתוצאה מאכזבת מאוד.

בפועל, רוב צעירי גוש דן ימצאו את עצמם בהדרגה עם פחות ופחות הגרלות, עד שבסוף לא יקבלו אפילו סבסוד של שקל אחד ברכישת דירתם היחידה. הסיבה: לפי דרישת האוצר, שהתקבלה, החל מאוגוסט הקרוב לא ישווקו עוד קרקעות מוזלות ליזמים בערים שבהן המחיר הממוצע למ"ר עולה על 20,000 שקל.

המשמעות: בהרצליה, רעננה, כפר סבא, ת"א, רמת גן, גבעתיים, גבעת שמואל, ראשון לציון ומודיעין – המדינה לא תסייע למי שעד היום הוגדרו כזכאים לכך, ותפרסם מכרזים לבנייה רק בשיטת "כל המרבה במחיר" שממקסמת את הכנסותיה במקום במסלול המוזל. דווקא הגוף שמקצה את השטח, רשות מקרקעי ישראל בניהולו של ינקי קווינט, תמך בהמשך הנחה (מוגבלת) לכולם – אך באוצר זיהו פוטנציאל להכנסות במיליארדים, והתעקשו להפקיר את מי שהחליטו לגור במרכז הארץ.

הנימוק הענייני ביסוד המהלך הושמע לראשונה ב-2021, כששר השיכון זאב אלקין (אז עוד ב"ממשלת השינוי") הציג מפה סלקטיבית דומה, שדחקה את אזורי הביקוש מחוץ לתכנית ההנחות. גם הוא הדגיש בשעתו את הצורך לתמרץ את הקונים להעדיף דירות "בפריפריה" "במקום לסבסד את לב תל אביב". אלא שבניגוד לתיאור הפופוליסטי, החלטה כזו חורגת בהרבה ממשולש הרחובות של אלנבי, רוטשילד ושינקין: הרי חלק גדול מהמשפחות במעמד הביניים גרות בערים שבהן דירות 4 חדרים נמכרות בשוק החופשי ביותר מ-2.5 מיליון שקל – עובדה שצריכה הייתה לאותת לפקידות הממשלתית עד כמה חשוב לסייע להן, בדיוק כמו לשאר הצעירים.

במקום זאת, טירוף מחירי הנדל"ן בטבעת השנייה והשלישית סביב ת"א, שהוא כל כולו תולדה של כישלון ממשלתי רב שנים, משמש את האוצר כהצדקה אבסורדית להדיר דווקא אותן מתוכניתו – כאילו מדובר ב"יישובים לעשירים" שתושביהם יסתדרו בכל מקרה. האם ישנה אלטרנטיבה מאוזנת?

אילו מישהו באמת חשש ש-20% הנחה לכפר-סבאים או להרצליינים יסתכמו לסיוע גדול מידי – נניח, מיליון שקלים לדירה, שיגזלו את תקציבי ההטבה מיישובים אחרים – ניתן היה להגביל מראש את הערך הכספי של הסבסוד, למשל ל-300,000 שקל בכל רחבי הארץ, וכך להקפיד על עיקרון של צדק חלוקתי.

אלא ששלילת מלוא הסיוע, מיד כשחוצים מחיר שרירותי למטר שנקבע עוד לפני 4 שנים, מעלה את ההשערה שביסוד הפארסה עומדים שיקולים אחרים – למשל, העובדה שצעירי גוש דן אינם מזוהים פוליטית עם הקואליציה הנוכחית, ולכן לא ייגרמו לה נזקים אלקטורליים אם אלה ייזרקו מרשימת הזכאים. אין צורך להצטייד באיזמל מנתחים דק, כדי לזהות את קווי הדמיון בין מפת הערים שמצאו את עצמן מחוץ לרשימת ההגרלות, לבין מפת הערים שהובילו את ההפגנות נגד המהפכה המשפטית או את ההצבעה למפלגות האופוזיציה במערכות הבחירות האחרונות.

זו איוולת משולשת, מקוממת במיוחד: ראשית, מפני שמדובר במדיניות מפלה, ספק חוקתית, שדורסת זוגות צעירים מחוץ לבייס המובהק של הממשלה, והיא משווקת כעת כסוג של "הישג" עבורה. לפי נתוני האוצר עצמו, כ-93% ממס ההכנסה בישראל משולם כבר היום ע"י עובדים מהעשירונים 9 ו-10, והם האחראים לרוב עודפי הגבייה שמהם נהנית קופת המדינה בתקופת המלחמה המאתגרת.

המחשבה שנוטלים את כספם של הישראלים הללו מחד, ואת יישוביהם מסלקים מהנחות על דירה ראשונה שחלות על כל שאר הארץ מאידך, פשוט בלתי נתפסת. האם זו דרכו של משרד האוצר להודות לגוש דן היצרני על תרומתו, שאין לה אח ורע, לנשיאה בנטל הכלכלי? כמה מכות עוד סבורים שם שניתן יהיה להנחית על אזור המרכז, המפרנס גם את המגזרים שהוציאו את עצמם ממעגל התעסוקה?

שנית, הממשלה מצהירה תכופות כי לוחמי המילואים ניצבים בראש סולם העדיפויות שלה, ולאחרונה אף הקצתה (בצדק) עד 50% ממלאי הדירות בהנחה לטובת ציבור המשרתים. אלא שבפועל, ביטול הזכאות של ערים ענקיות להיכלל בתכנית הסיוע, תצמצם בהכרח את ה"פול" – המאגר הכללי של יחידות המגורים המוזלות בארץ, שאת מחציתו מתכוונים לייחד למילואימניקים. מעתה, הם אמנם ייהנו מסיכוי גבוה יותר לזכות בכל מתחם של "מחיר מטרה", אך סך המתחמים שישווקו מלכתחילה בשיטה זו יצטמק משמעותית – כך שלא ברור עד כמה, אם בכלל, מצבת הדירות שברשותם אכן תגדל כמובטח.

שלישית, השינוי יפגע משמעותית בתמריצים של הרשויות הגדולות בישראל לאשר תכניות בנייה בוועדות המקומיות ולהנפיק היתרי בנייה. אם ראש עיריית מודיעין, למשל, יכול היה להקצות עד היום כשליש מסך הדירות שיוקמו שם ל"בני המקום" –תושבים צעירים, שהם והוריהם מצפים ממנו לפתרון מגורים ראוי עבור דור ההמשך – הרי שביטול ההנחות, עקב חריגת המחירים מרף של 20,000 שקל למ"ר, ימנע מאליו את האפשרות להגדיר אוכלוסיות מועדפות בעיר ולהעניק להן יתרון בהגרלה.

עוד ב-

דירה בהנחה תאושר - אלה הערים שבהן תוכלו לזכות בדירה

לכתבה המלאה

במציאות שבה ראש הרשות מתבקש להתרחב, לספק יותר שירותים ולגבות ארנונה גירעונית מחד, אך נבצר ממנו לסייע לתושביו-מצביעיו מאידך, ברור שהנכונות מצדו לשתף פעולה עם יוזמות בנייה תפחת – וההיצע יצטמצם. ככלות הכל, גם הוא פוליטיקאי וגם לו יש בייס.
 
בטור הדעה הראשון שכתבתי באתר ice, לפני קרוב ל-4 שנים, התייחסתי לשגיאה הזהה של אלקין מממשלת השינוי במילים: "לתוכנית שלא תחול כמעט על 100% מהבנייה הרוויה לצעירים, וכמעט בכל אזורי הארץ, אין סיכוי אמיתי למשוך כלפי מטה את המחיר הממוצע של הדירה הראשונה בישראל. הלוואי שאתבדה, אך נראה שהכישלון הבא של שר מלא בכוונות טובות כותב את עצמו, לנגד עינינו". היום, אני מודה לצערי, כבר אינני משוכנע בדבר הכוונות הטהורות של מקבלי ההחלטות, אבל הכישלון עודו מובטח, על חשבון צעירי מעמד הביניים.