המלחמה המתמשכת חושפת מציאות מדאיגה שאי אפשר להתעלם ממנה: ישראל עומדת בפני משבר בריאות נפש חסר תקדים. הנתונים המצטברים מצביעים על תמונה קשה – שליש מהנשים מדווחות על דיכאון אחרי לידה בתקופת המלחמה, וזינוק חד במקרי הפוסט-טראומה בקרב חיילי צה"ל.

מחקר חדש שנערך בקרב 862 נשים בישראל מגלה כי שליש מהנשים דיווחו על תסמיני דיכאון אחרי לידה בתקופת הלחימה במלחמת חרבות ברזל. במקביל, מחקר של אוניברסיטת תל אביב מצביע על כך שכ-12% מלוחמי המילואים במלחמה מדווחים על תסמינים מרובים של פוסט-טראומה – עלייה דרמטית לעומת 4%–6% בתקופת השירות הסדיר ויותר מכפול לעומת ה-8% שנמדדו חצי שנה לאחר השחרור. אין מדובר בשני משברים נפרדים, אלא במשבר לאומי אחד שדורש התייחסות מערכתית דחופה.

החיבור בין המצוקה של היולדות לזו של החיילים אינו מקרי. הטראומה הלאומית משפיעה על כולנו, אך פוגעת במיוחד באוכלוסיות פגיעות. הנתונים מדאיגים במיוחד: 34% מהנשים דיווחו על תסמיני פוסט-טראומה, כאשר 62% סבלו מסיוטים הקשורים למלחמה, 69% ניסו להימנע ממחשבות הקשורות אליה, 73% היו דרוכות באופן קבוע או נבהלו בקלות,  40% הרגישו מנותקות מאנשים ומהסביבה, ו-17% חשו אשמה בקשר לאירועי המלחמה.

במקביל, לוחמי המילואים נחשפו ישירות לאירועים טראומטיים בשדה הקרב. המשותף לשתי הקבוצות הוא חוסר במענה מספק ומותאם מצד מערכות המדינה. המערכת הבריאותית שלנו הייתה רוויה עוד לפני המלחמה. כעת היא קורסת תחת העומס.

אין מספיק אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, זמני ההמתנה לטיפול מתארכים והמשאבים מוגבלים. המחיר האנושי של הזנחה זו עלול להיות כבד - מחקרים מראים כי ללא טיפול מתאים, מצבים כמו דיכאון אחרי לידה ופוסט-טראומה עלולים להפוך לכרוניים ולהשפיע על הדורות הבאים.

בתמונה: דורית בליטנטל, יו"ר עמותת "בנפשנו"  (צילום: יח"צ)

לכן, חשוב להכיר במשבר כאתגר לאומי המחייב תוכנית חירום. יש להקצות משאבים משמעותיים להרחבת שירותי בריאות הנפש, תוך מתן עדיפות לאוכלוסיות בסיכון. יש לגייס ולהכשיר אנשי מקצוע נוספים בתחום הטיפול בטראומה, ולהקים מסגרות טיפול ייעודיות.

שנית, יש לפעול להסרת החסמים לקבלת טיפול: להפחית את הסטיגמה, להגביר את הנגישות לשירותים, ולהבטיח שהטיפול יהיה ללא עלות למי שנפגעו כתוצאה מהמלחמה. יש להתאים את המענים לאוכלוסיות השונות – מודלים שונים של טיפול עבור יולדות וחיילים, תוך התחשבות בצרכים הייחודיים של כל קבוצה.

לבסוף, יש לפתח מערכות תמיכה קהילתיות שיספקו רשת ביטחון לנפגעים. הניסיון מלמד שתמיכה חברתית היא גורם מגן משמעותי בהתמודדות עם טראומה. המלחמה תסתיים יום אחד, אך הצלקות הנפשיות עלולות להישאר לשנים רבות. ההשקעה בבריאות הנפש של האוכלוסייה אינה מותרות – היא הכרח אסטרטגי לחוסנה של החברה הישראלית.

עוד ב-

מדינה בפוסט טראומה: כך תתמודדו עם פצעי העבר בצל החזרה ללחימה

לכתבה המלאה

כותבת הטור היא דורית בליטנטל, יו"ר הוועד המנהל של עמותת "בנפשנו" – לתמיכה נפשית וחברתית מייסודה של עמך.