כשסטנלי פישר היה נגיד בנק ישראל נהגנו לשאול אותו בשיחות פרטיות למה בישראל הכל כל-כך יקר. פישר, אדם משכמו ומעלה, נהג להגיד: מה שאתם רואים כאן זו התנהגות של כלכלה חזקה. או בפשטות: כשהכלכלה חזקה, המטבע שלה חזק והכל יקר. אז מה עושים? איך מתקדמים מהנקודה הזו, נהגנו לשאול אותו, והוא תמיד חזר על אותה התשובה: בישראל צריכים ללמוד להיות יעילים יותר או כמו שהכלכלנים אוהבים להגיד: להגדיל את הפריון.

נמשיך. לפני מספר חודשים קבעתי פגישה עם אחד הכלכלנים הבכירים באחד הבנקים הגדולים. אדם רציני, מנוסה שמכיר את הכלכלה הישראלית על בורייה ומספק ניתוחים שוטפים להנהלה של הבנק והיא בתורה מגבשת החלטות עסקיות בין היתר בהתבסס על הניתוחים שלו. יצאתי בזמן לפגישה אבל רצה הגורל, נתקעתי בפקק והגעתי באיחור אופנתי של רבע שעה.

בנימוס רב פניתי לכלכלן הבכיר והתנצלתי על האיחור ושמחתי שהוא המתין לי ולא ביטל את הפגישה ואז הוא פצח בניתוח כלכלי מדהים שרוח הדברים היא כזו: "שים לב" הוא אמר "אם הייתה תחבורה ציבורית סבירה לא היינו מבזבזים רבע שעה על המתנה אחד לשני. לא היית מגיע באיחור ומבזבז עוד רבע שעה בהתנצלות ככה שחצי שעה הפסדנו.

"הפגישה קבועה ביומנים של שנינו למשך שעה וזה אומר או שלא נספיק לדבר על מה שתכננו או שנאחר לפגישה הבאה וכן הלאה. כשכולם מאחרים לפגישות בגלל תחבורה ציבורית לא יעילה או תכנון כבישים או בחיפוש אינסופי אחרי חניה הרי שהפריון של כולנו נפגע ובסופו של יום הכלכלה שיכולה הייתה לייצר יותר, מייצרת פחות".

פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל מהטובים שהיו לנו כאן אומר לכל מי שמוכן להקשיב (ואנחנו מדברים על לא מעט אנשים) שאם לא היה מגיב בהעלאות ריבית אגרסיביות מאז חודש מרץ שעבר היינו רואים התפרצות אינפלציונית שהנזקים שלה היו כל-כך גדולים שהייתה נגרמת תסיסה חברתית שהייתה בתורה משבשת את החיים שבלאו הכי משובשים בשנים האחרונות.

עד כאן סיפורי הרקע וכעת נעבור לשבוע החולף. גל פופוליזם קטלני עובר על ישראל. אם זה במישור הפוליטי אם במדיני ואם בביטחוני אבל אנחנו נתמקד בכלכלי. השבוע נתקלנו בבליץ של מכתבים ששלח משרד הכלכלה לכל מי שהוא יכול במטרה לחשוף דוחות כספיים, לחשוף סודות מסחריים וכן הלאה במטרה להתמודד עם יוקר המחיה.

נעזוב רגע את הטיעונים המשפטיים כבדי המשקל (שאתמול אף קיבלו חיזוק בהחלטה מתבקשת של השופט יצחק עמית) ונתמקד בכלכלה. חשיפה של סודות מסחריים ואיומים חוזרים ונשנים של הפוליטיקאים לפרק חברות פרטיות, להכניס מוצרי מותרות לפיקוח, לגרום לבנקים לשלם ריבית גבוהה מידי על פיקדונות, לא לגבות ריבית כדבעי על משכנתאות וכן הלאה - הן במקרה הטוב פופוליזם שבא להסתיר מחדלים שלטוניים של שנים ובמקרה הפחות טוב מסתירים חוסר הבנה של תהליכים כלכליים ומכאן גם הפתרונות שהם מציעים מעוותים.

נמשיך: להכניס את מחירי הקולה לפיקוח, להתערב במשקל של קופסת קורנפלקס או כל דבר אחר היא התערבות פופוליסטית בוטה במרקם החיים בעידן המודרני. עוד מימי האימפריה הרומית ידוע שכשרוצים להתחבב על העם צריך לספק לו לחם ושעשועים אבל לפתור את הבעיה האמתית: תחבורה ציבורית יעילה, יצירת אווירה של תחרות (יבוא מקביל וכן הלאה) לעודד יעילות ופריון? זה לא יקרה כי זה באחריות הפוליטיקאים.

הרבה יותר קשה למנות מנכ"ל מקצועי לרכבת שידאג שהרכבות יצאו בזמן ויגיעו בזמן. הרבה יותר קשה לדאוג שהרשויות המקומיות ינקו את הזבל כמו שצריך ויספקו שירותים עירוניים כמו שצריך, הרבה יותר קשה לדאוג שהמשטרה תשמור על הסדר הציבורי מאשר לספק קוקה-קולה בחינם או לדאוג שהבנקים יחלקו כסף לכל דורש.

לא בכדי הטור הזה אינו כולל מספרים אלא מטרתו היא לספק את ההקשר הכולל של הדברים ולכן נחזור לסטנלי פישר, פרופ' אמיר ירון והכלכלן הבכיר איתו נפגשתי לא מכבר.

עוד ב-

כשהממשלה מתערבת במהלך פופוליסטי במחירי קוקה קולה - הכלכלה בצרות

לכתבה המלאה

כולם אומרים את אותו הדבר, אמת צרופה ופשוטה להבנה אבל קשה לביצוע. לא צריך להקהות את חושי העם. צריך להבין שאם מגדילים את הפריון כוח הקניה של הציבור עולה, האווירה הכלכלית משתפרת וכולם יכולים לקנות יותר עם אותו הכסף. כמה פשוט וכמה מסובך אבל גל הפופוליזם ששוטף את ארץ הקודש מרחיק אותנו מהאמת שהקרב עליה הופך להיות קשה מיום ליום.