בשבוע שעבר, נחתה בארצות הברית משלחת של "נשים מובילות חברת מופת" מטעם ההסתדרות הציונית העולמית וארגון "שזור", שמטרתה לעורר מודעות לאלימות המגדרית של ארגון חמאס ב־7 באוקטובר, וגם כדי לספר ליהודים באמריקה על הצרכים האמיתיים של החברה האזרחית הישראלית, שלא תמיד מתוקשרים נכון על ידי גורמים ממשלתיים, מגישת קשת 12 פאולה רוזנברג הייתה ביניהן.

בטורה לישראל היום היא חזרה עם מסקנות קשות ותובנות מהמסע הזה: "בזמן שהמתנו לחותמת בדרכון, חלק החלו לשוחח באנגלית במקום בעברית. גם אני. מישהי שאלה אם כדאי לה להסתיר את השרשרת עם המגן דוד. הייתה שתיקה. אותה חברת קבוצה המשיכה ואמרה שזו הפעם הראשונה שהיא שוקלת להסתיר סממנים יהודיים. לצערי, עבורי זו סצנת ילדות מוכרת. בארגנטינה החשש מאנטישמיות הוא חלק מהחיים".

עוד סיפרה: "כשתכננתי לכתוב טור על המסע לאמריקה, רציתי לחקור איפה הכי בטוח להיות יהודייה בימים אלו. תכננתי לשתף נתונים סטטיסטיים המשווים בין רמת הפשיעה, להשוות בין מספר הנרצחים והנרצחות באירופה, בארה"ב ובישראל, להשוות את מספר השוטרים והחיילים לנפש. ככל שהתעמקתי בשאלה, כך הבנתי עד כמה הנתונים האלו לא רלוונטיים לתחושת הביטחון הפסיכולוגית. אני אישה מאוד רציונלית, חברים נוהגים להקניט אותי ולקרוא לי "פאולה מחקרים אומרים", ואפילו אני נאלצת להניח לרגע את המדע בצד".

עוד ב-

פאולה רוזנברג משתפת בכאב: "לא הצליח לישון ללא כדורי הרגעה"

לכתבה המלאה

לסיום שיתפה: "אני חוזרת לארץ בתחושה שאין כרגע מקום שהוא באמת בטוח עבור יהודים וישראלים. כל אחד מאיתנו זקוק למרחב שבו החששות יכולים לבוא לידי ביטוי, ולפעמים הפתרון המעשי ביותר טמון ביכולת להודות שמשהו נשבר, שצריך לתקן. לא רק לנסות להוכיח שאנחנו עדיין מוגנים במדינה, בוודאי לא כשמאות אלפים לא יכולים לחזור לבתיהם מחשש לביטחונם, וכשאזרחים ואזרחיות עדיין מוחזקים בשבי חמאס. אין למדינה את הזכות לומר רק "אלה החיים" או "אנחנו חזקים". תתחילו להקשיב לנו, ככה נוכל לשקם את תחושת הביטחון האישי. תפסיקו להתעלם מזעקת הכאב של הקורבנות ושל משפחותיהם, מתחושת השבר של כולנו. חשוב למגר את האויב, חשוב להאדיר את לוחמינו, זה אפילו נסבל שגורמי הכוח יטפחו לעצמם על השכם על הישגים, אבל כל זה לא ישיב את התחושה שיש על מי לסמוך, שיש מי שמגן עלינו".