מתחילת הפלישה לאוקראינה ניקול ראידמן חושפת רגשות כלפי המדינה בה נולדה, ומעדכנת בצורה שוטפת באינסטגרם שלה ובטלגרם את מאורעות המלחמה תוך שהיא מוסיפה פרשנות וזווית אישית. היום ניקול שברה שתיקה לגבי העולים החדשים מאוקראינה, ויצאה במילים קשות נגד הגזענות שיש לדבריה בחברה הישראלית.

לגבי סוגיית הפליטים אמרה: "לממשלת ישראל - אם תמשיכו בהתנהלות המבחילה וחסרת רחמים כלפי עולים חדשים ופליטים שברחו מהמלחמה וחוזרים הביתה לארץ ישראל, אני מבטיחה לכם, שאני ועוד 2 מיליון עולים מברית המועצות נצא לרחובות, ואתם תשלמו את המחיר." ומוסיפה עקיצה לשרת הפנים: "ולאיילת שקד, יקירתי, אני מוכנה לעזור למשרד הפנים בכל דבר, אפנה מזמני היקר ואתגייס למשימה, במקום שיעורי פילאטיס."

בנוסף היא פתחה הכל על הגזענות בישראל נגד העולם מברית המועצות: "רוצים את האמת בפרצוף? קבלו - רוסיפוביה ישראלית." פתחה ראידמן את דבריה, "ניקול (נחמה) - ילידת אודסה שבאוקראינה, יהודייה גאה, נינתו של הרב משה גלזר ז״ל, חלק ממשפחתי נרצחו בשואה. גדלתי במשפחה מבוססת מאוד. עזבנו הכל, 2 מזוודות וכלוב עם 2 תוכים, ככה עלינו לארץ. פליטים. עליתי לארץ עקב אנטישמיות נוראית, חשבתי שאני חוזרת הביתה, מדינת העם היהודי, שזו הארץ שלי והיא תקבל אותי כאחת מבין כולם. הרי כולנו כאן פליטים! טעיתי."

היא ממשיכה: "כיום, גם אחרי 26 שנים שאני אזרחית ישראל, ששני ילדי נולדו כאן - בכל יום אני מתמודדת עם רוע. למה? כי אנחנו, ישראלים, אוהבים לשנוא. כי אנחנו לא מסוגלים לקבל את האחר. אבסורד? אכן. המדינה היחידה בעולם שהיא קיבוץ גלויות ספוגה בגזענות. כל פעם זה משהו אחר - צרפתים, רוסים, אתיופים. אם תשאלו כל אחד, יותר מ-2 מיליון אזרחים יוצאי ברית המועצות, כולם, בלי יוצא מן הכלל יספרו לכם בדיוק את אותו סיפור על הגזענות הישראלית. עבור ישראלים צברים, כל אחד שעלה מברית המועצות נחשב ״רוסי״ .היום סוף סוף, (לצערי בזכות המלחמה), גילו שיש מדינה בשם ״אוקראינה״ וגם עיר שקוראים לה ״אודסה״ על המפה, ואני לא היחידה שנולדה ב-״חור הזה עם דובים, שלג וודקה״, אלה חיים נחמן ביאליק, שאול טשרניחובסקי, זאב ז'בוטינסקי ועוד המון אנשים שתרמו להקמתה והתפתחותה של מדינת ישראל."

"פרופסורים, רופאים, מדענים, מהנדסים שעלו לארץ בשנות ה-90 לא מצאו עבודה במקצוע שלהם, הם לא דיברו את השפה ונאלצו לנקות רחובות כמו סבא שלי, אלכסנדר למברשטיין ז״ל, זה היה בשנות ה-90. מה השתנה מאז? כלום. כל עוד אנחנו ספוגים בשנאת חינם אחד כלפי השני, אין ולא תהיה בנו הישראלים, יכולת לקבל, לכבד ולחבק את האחר. מה מצפה לעולים מאוקראינה של 2022, אני יודעת מראש. אבל הפעם, יש להם אותי כאן, נחמה (ניקול), כבר לא ילדה קטנה שלא יודעת מילה בעברית ולא יכולה לענות, הפעם אני במקום שמקשיבים לי, הגעתי אליו בזכות ולא בחסד ואני לא אתן להם לעבור את מסלול החיים שאני עוברת עד היום."

לאחר מכן היא מספרת על תקריות שקרו לה בישראל, לאחר שלדבריה באוקראינה קראו לה "יהודייה מסריחה לכי מכאן!". ראידמן מתחילה לתאר: "רמת גן, 1996 - ״רוסיה מסריחה, כל הרוסיות זונ*ת, לכי מכאן״. (אני יהודייה, אין לי ארץ אחרת, ואמא שלי לא זונ*ה אלא מנהלת קונסרבטוריון ומוזיקאית.), תל אביב, 2008 - ״זונ*ה רוסיה שפותחת רגלים לאוליגרך״ - (למה כשישראלית מרוקאית מתחתנת עם טייקון ישראלי היא ״רעייתו״? גם אם עם היא הייתה בחורה בלי שקל. למה כשרוסיה, שהיא לא נערת ליווי, אלא פרסומאית ואשת עסקים עצמית, עם תארים אקדמיים שהרוויחה את כספה (ולא מעט) בכבוד, עבדה מגיל 14 ופרנסה את המשפחה שלה, הקימה משפחה מתוך אהבה, היא סוג ז׳? כי הוא במקרה היה עשיר? מי אמר לכם שלהתחתן עם עשיר הופך אותך לעשירה?"

עוד ב-

ניקול ראידמן יורדת למחתרת? "אני מדממת. זו מלחמת קיום"

לכתבה המלאה

ראידמן מסכמת: "עם ישראל סובל מ״רוסופוביה״ עד היום!!!. הגיע הזמן להיגמל, הגיע הזמן להבין ולחבק את כולם. תפסיקו לעזאזל כל היום להדביק לנו סטיגמות כי זה מושרש לכם במוח. הגיע זמן לשנות את התפיסה ולשים סוף לגזענות כלפי העלייה הרוסית. די!!! סוף לאלימות הנוראית שכולנו עברנו על בשרנו!!!. כולנו יהודים. כולנו בני אדם. וכולנו שווים. ולסיכום, אחרי ששתקתי שבועיים וסירבתי להתראיין כי היה מספיק מי שיחצן את עצמו על חשבון קורבנות המלחמה. התעסקתי בלעזור במה שאני יכולה ובכמה שאני יכולה ועשיתי את המקסימום שיכולתי בשביל להציל את מי שאפשר."