דו"ח החינוך השנתי של ה-OECD חושף תמונה עגומה של צפיפות הכיתות בבתי הספר היסודיים בישראל: בין השנים 2015 ל-2018, למרות ניסיונות הממשלה לצמצם את הצפיפות וגיוס של יותר מ-2 מיליארד שקל לטובת הנושא, מספר התלמידים הממוצע בכיתה ירד ב-3% בלבד - נתון שהופך למדאיג במיוחד בתקופה שבה המדינה מתמודדת עם זינוק דרמתי בתחלואה בקורונה.

מבין המדינות המערביות, ישראל נמצאת במקום הרביעי מהסוף בכל הנוגע לרמת הצפיפות, כשאחריה, או לצדה, ברשימה נמצאות רק צ'ילה, יפן ובריטניה. זאת, אף על פי שהדו"ח מגלה כי כמות המורים בישראל מאפשרת לצמצם את מספר התלמידים בכל כיתה ל-15 בלבד. נכון ל-2018, הכיתות בבתי הספר היסודיים בארץ (כשמתייחסים לכל המגזרים ביחד) סובלות מצפיפות יתר בשיעור של 25% ביחס לממוצע של מדינות ה-OECD.

הדו"ח, שמתייחס לניסיון לחזור לשגרת לימודים בתקופת הקורונה, מציין את העובדה כי התהליך נעשה באופן לא אחראי בישראל וכי בעוד שבתי הספר בארץ היו סגורים במשך תשעה שבועות, ממוצע ההשבתה במדינות המערב עמד על 12 שבועות.

תמונה דומה לגבי מצב צפיפות הכיתות בישראל עלתה גם מהדו"חות הקודמים, כשהסיבה לכך הייתה ונשארה חוסר תיאום בין הקצב המהיר בגידול האוכלוסייה לגובה התקציב שמעמידה המדינה לטובת בניית כיתות חדשות. כתוצאה מכך, פיצול של כיתה במהלך משבר הקורונה יוצר שתי כיתות גדולות מדי, שבהן לומדים 18 תלמידים, בעוד שבמדינות רבות ב-OECD לומדים כ-18 תלמידים בכיתה שלמה, לא מפוצלת.

בבתי הספר היסודיים בישראל לומדים בממוצע 27 תלמידים. זאת, לעומת 20תלמידים בממוצע במדינות ה-OECD. המצב בחטיבות הביניים מדאיג לא פחות: 29 תלמידים בכיתה ישראלית לעומת 23 תלמידים בכיתה ממוצעת במדינות ה-OECD ו-21 תלמידים במדינות האיחוד האירופי. עם זאת, כאמור, המצב ניתן לשינוי, שכן מצבת המורים בישראל מאפשרת חלוקה של מורה אחד לכל 15 תלמידים, כפי שמקובל במדינות ה-OECD.

ואולם, לשם כך יש "לארגן מחדש" את מערכת החינוך בישראל ולנהל בצורה נכונה יותר את כוח האדם שבה - למשל, על ידי ביטול הלימודים ביום שישי (ישראל היא המדינה היחידה בארגון שבה לומדים שישה ימים בשבוע) או על ידי הקצאת תקנים נוספים למורים נוספים במשרה מלאה.

 

בטבלה: ממוצע התלמידים לכיתה בבית ספר יסודי במדינות ה-OECD בשנת 2018, לעומת הצפיפות האפשרית במידה ומשרדי החינוך יפעלו באופן מיטבי.