לפני קרוב לעשרים שנה זומנתי ע"י משרד הביטחון ללוות בניה של מבנה בטכנולוגיית ICF - באחד מבסיסי חיל האוויר בדרום. הטכנולוגיה התבססה על יציקה של בטון לתבניות קלקר מסוג "גופיקל". באתר הבניה פגשתי חבורה של מהנדסים ועובדים ממחלקת הבינוי של אחת מיחידות  צבא ארצות הברית. כולם מדוגמים ומצוידים במיטב הציוד, ממש סיירת מובחרת של בנאים.

באחת ההפסקות סיפר לי אחד מהצעירים שבחבורה שהוא מגיע ממשפחה של מסטרים בבניה בעץ. סאם קראו לו. הוא ומשפחתו, מתגוררים ב"עוטף פלורידה", בעיירה קטנה שסופות טורנדו שבו והחריבו אותה עד יסוד בכל מספר שנים. שלושה בתים היו להם לאורך השנים ובכל אחת מהפעמים שבאה סופה היא הרסה את ביתם והם נותרו חסרי כל. סאם ידע לתאר את היציאה מהמרחב המוגן, כאשר בתום הסופה הוא ומשפחתו יצאו ממנו וגילו שהבית פשוט "נמחק". אני זוכר שחקרתי אותו ממה נבנה ביתם והוא ענה: "ברור, מעץ!"

הסיפור הזה שכל קשר בינו לבין מה שראינו היום בסיור שערכנו ביישובי העוטף "מקרי", צף ועלה היום בחזרה למרכז ולמרות היותו שייך לארץ רחוקה והנסיבות כמובן לגמרי אחרות הוא רלוונטי כאן מתמיד. בעיירה של סאם ומשפחתו ה"רגיל והמוכר" הוא בניה בעץ. ככה יודעים ורגילים לבנות שם. ואצלנו... אצלנו בניה בבלוקים הם ה"רגיל והמוכר" , בחירת ההמונים והקבלנים.

ה – 07/10 הוא צומת שמחייבת להעמיק ולהשקיע מחשבה בכל מה שקשור ל"הרגלי הבניה" הנהוגים בבניה צמודת קרקע בארץ, שמאפיינת את עיקר הבניה בקיבוצים ובפריפריה בכלל, ביניהם קיבוצי העוטף שלצערי העמוק לא שרדו את המתקפה. חלקם נהרסו עד היסוד. אבל יש ביניהם כאלה שנבנו מבטון ששרדו ולמעשה לא קרה להם כמעט שום דבר. חד משמעית , הבטון ניצח ! הוא הוכיח את עצמו בשטח מעל ומעבר ולמעשה . הבית של אותם התושבים קיים ועומד יציב וממתין לשובם. בשונה מבתי שנבנו בבלוקים או בבניה קלה ואינם ראויים למגורים. כל מי שיערוך סיור ביישובי העוטף בהם התנהלה לחימה קשה יוכח לבד שלקביעה הזאת יש אין ספור הוכחות בשטח.

בתים שיקנו הגנה לגרים בהם הם צוו השעה ולהערכתי לאחר שיחות עם  תושבים, רבים אחד התנאים לחזרה. בשנות השבעים נבנו בארץ באזורי עימות בתים במה שכונה אז "בניה ביטחונית", הן קירות המעטפת והן הגגות נבנו מבטון מזויין. בבתים שנבנו אז לא הושם דגש על בידוד המעטפת ולבניה יצא שם לא טוב. שיקולים של נראות, צביון, טעם אישי ובעיקר "יהיה בסדר" יצרו לאורך השנים בתים לא מוגנים ולא מתאימים לסביבה שלנו שהמוגנות בהם נמוכה.

שני מרכיבים הם משמעותיים במיוחד לבניית בתים מותאמים למציאות המקומית. הראשון: קירות המעטפת, השני: הגגות. בימים האחרונים שמעתי ראיון עם ראש מועצת מטולה, בראיון הוא תיאר את גודל ההרס שעושים טילי ה"קורנט" לבתים בכלל ולגגות הרעפים בפרט. הקשבתי קשב רב ואני סבור שהאתגר הוא לשוב ולספר לכל מי שמוכנים לשמוע על נצחונו של הבטון. מדובר במשימה לאומית ! "בניה קלה" , "בניה מתקדמת" , "קרווילות"  "קרוונים" ועוד התבררו כטעות שכבר נעשתה בעבר בעליה מחבר העמים בשנות התשעים ובאתרי המפונים מגוש קטיף וצפון השומרון. די לעשות סיור קצר באתר ה"קרווילות" בניצן , לשוחח עם הדיירים ולהסיק מסקנות.
 
ישראל 2024 עסוקה במלחמה מורכבת וקשה, הקשב הציבורי נתון ברובו לשחרור החטופים, לשדה הקרב שגובה מחירים כבדים ולמפונים מיישובי העוטף והצפון שהפכו פליטים בארצם. שאלות כמו איך יבנו הבתים ומה יהיה עתידם של חבלי ארץ שבפועל ננטשו, הן שאלות שלא נמצאות כרגע במרכז השיח הציבורי אבל במידה רבה הן שאלות שיקבעו את תמונת הסיום ותחושת החוסן הלאומי של המלחמה שראשיתה באירוע שלא היה כדוגמתו בישראל.

לנו, אנשים שעוסקים בבניה כל חייהם, יזמים, קבלנים, חברות ניהול פרויקטים ומתכננים יש תפקיד משמעותי ב"מגרש" הזה.

הכותב: אילן ליאור - מייסד טכנולוגיית בניה GSB לביצור קירות מעטפת

עוד ב-

ח"כ מירב כהן: "המשוואה לפיה 'יש לחימה, אין בחירות' - אינטרס פרטי של נתניהו"

לכתבה המלאה