הפסקת האש בצפון (בתקווה שתשמר לאורך זמן) מביאה איתה את הצורך הדחוף בהכנת תוכניות לטווח הבינוני והארוך בהשקעות של המדינה לצורך מיגון ועידוד ההתיישבות בחבלה הצפוני של הארץ לאחר 14 חודשי מלחמה. ראשית, הייתי מצפה שבשלב הזה המדינה תיישם את התוכניות שהוכנו מראש, אך לא נראה כי כך הדברים על פני השטח. עדיף היה אילו היינו נערכים לאתגר של "היום שאחרי" בחלקם של ההיבטים האזרחיים מראש. את שניים מבין האתגרים הללו, אפשר לקשור יחדיו והם הצורך במיגון ובחידוש תשתית המרחבים העירוניים.

אביב טסה, קרדיט צילום: שחר פליישמן

מבחינת הפגיעות במרחבים העירוניים, קריית שמונה ונהריה נפגעו בצורה הקשה ביותר במהלך המלחמה, ושיקום התשתיות בהן ייערך זמן רב. הממשלה, לא תוכל לעשות זאת לבד ותהיה חייבת את המגזר הפרטי בכדי לשקם, לחדש ולמגן את הצפון (והדרום). ההיסטוריה מוכיחה שהמגזר העסקי חייב לקבל תמריצים רציניים בכדי להיכנס להשקעה זו מכיוון שאין מספיק זכויות בנייה באזורי הפריפריה הרחוקה, שווי הקרקע נמוך מאד בהשוואה לאזורי הביקוש – לבטח לאחר מלחמה ובמציאות ביטחונית לא יציבה ובשורה התחתונה, הכדאיות הכלכלית נמצאת בסימן שאלה גדול.

לממשלה ישנן מספר אפשרויות לסייע בכדי לעודד את היזמים להתחיל במשימת ההתחדשות העירונית שכל כך נחוצה. מסלול ראשון לדוגמה, יכול להיות בתחום הרעיונות של הגדלת זכויות הבנייה או הטבה בקרקעות משלימות. מסלול נוסף שיכול ללכת ביחד או לחוד עם ההטבות היא הטבת מס – למשל פטור ממע"מ או פטור זמני ממע"מ בכדי לתמרץ את ההשקעות לטווח הקרוב. אני חושב שבסופו של דבר, המדינה תצטרך להתייחס להטבות הללו מין הסוג הזה כהשקעות מבלי שיוצא שקל מקופת התקציב ובעתיד עוד עשויים להגיע רווחים ממיסים.

לצד ההטבות השונות, המדינה צריכה ליצור ערוץ בירוקרטי מהיר, יעיל ותכליתי. בהסתמך על מקרי העבר, המנגנונים שייצרה המדינה לרוב אינם יכולים לבשר טובות בנושא, אבל כאן חייב להשתנות הדיסקט. במקום אותן וועדות דלות כח אדם וזמני קבלת החלטות ממושכים בין החלטה להחלטה, הועדה המחוזית בצפון חייבת לקבל עיבוי מסיבי בתקנים. בנוסף, רצוי להפעיל מנגנון כמו הותמ"ל, ייעודית לאזורי השיקום בצפון. לסעיף זה אני ממליץ גם שהרשות להתחדשות עירונית תקבל סמכויות, תקציבים ומטרות ותפקח על ההתקדמות. הועדה הזו תהיה מחויבת להציג דוחות התקדמות אחת לתקופה בכדי להציג ולבדוק כיצד ניתן להתגבר על המכשולים השונים.

לצד עידוד השוק הפרטי לפעולה באמצעות הטבות ותמריצים, והפיכת הועדות השונות ל"גן עדן של בירוקרטיה", האתגר הבא הוא שינויי החקיקה שצריכים להיעשות בכדי לוודא שהחוק יטיב עם הדיירים שמעוניינים לייצר התחדשות עירונית ולא עם ה"סרבנים". דיירים שישימו רגליים להקמתם של פרויקטים חדשים, עלולים לפגוע בצורה קשה במוטיבציה והרצון של יזמים לקחת את הסיכון בבנייה חדישה וממגנת של הערים בצפון.

אני סבור שאם הנושא יילקח ברצינות בקרב מקבלי ההחלטות ובשיתוף פעולה של הרשויות המקומיות והרשויות הרלוונטיות מצד המדינה, היזמים לא יהססו לגשת למרכזים ולהשקעות בפרויקטים גם באזורים הללו, ויוכלו בעתיד למכור דירות בקריית שמונה, נהריה, מעלות תרשיחא ובעוד ערים ועיירות בצפון. אני משוכנע שראשי הרשויות משוועים לכניסה של המגזר הפרטי, אבל בשביל שהכסף ממנו יגיע, על משרדי הממשלה להראות רצינות ושותפות, ורק כך ניתן יהיה בעתיד לראות את הסנוניות הראשונות המבשרות על בואם של היזמים.

הכותב הינו בעל חברת "אגם שביט יזמות בנדל"ן ומשרד עו"ד "אביב טסה עורכי דין"