בסוף הפגישה בינינו אמרה לי אופיר במבט עצוב, "יש לנו כל כך הרבה התמודדויות להתעסק אתן שאין לנו מקום לכאב האובדן". את אופיר וריקי בכר בנותיה של רחל אייזנשטדט ז"ל פגשתי השבוע בלשכתי בכנסת, ביקשתי לשתף אותן באופן אישי בחוק שהנחתי לאחרונה על שולחן הכנסת, 'חוק הירושה' אותו הגשתי לזכרה של אמן.

רחל נרצחה על ידי בן זוגה בחודש ספטמבר האחרון, אם לשבעה שהותירה אותם יתומים ובעיקר אובדי עצות אל מול מציאות בלתי נתפסת "הרצחת וגם ירשת" גרסת המאה ה-21.

על פי חוק הירושה שנחקק בשנת 1965 עובר עזבונו של אדם במותו ליורשיו. החוק מתייחס אמנם לסוגיה מי פסול לרשת את המוריש וקובע כי מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו; יהיו פסולים מלרשת אותו, אך החוק המיושן מפספס את הדרך הארוכה העוברת עד להרשעה בבית המשפט ואינו נותן מענה במקרה של רצח והתאבדות או רוצח שנמצא כחולה נפש. כך מוצאים עצמם בני משפחה, שלא די להם בכאב האובדן, נאלצים להתמודד בחסות החוק אל מול רוצח שזכאי לרשת מחצית מרכושה של הנרצחת עד שיורשע בדין.

תמונתה של רחל איזנשטדט ז"ל מלווה אותי מאז נרצחה בחודש ספטמבר האחרון. תמונה של אישה יפה המצטרפת לגלריית תמונות, רבות, רבות מדי. ובגלריה ניבטות תמונותיהן של נשים מכלל המגזרים, מכלל החברות המבקשות תיזכרו ותזכירו אל תשכחו אותנו. זיכרו שלא מצאנו את מותנו בשדה הקרב, כל מבוקשינו היה לקיים חיים.
 

כדי למגר את תופעת האלימות יש לצאת לקרב, אין מדובר במערכה בדמות חוק בודד כזה או אחר אלא במלחמה שתעקור את התופעה מהשורש. שכן אלימות נגד נשים אינה גזירת גורל אלא טרור, טרור מבית אותו ניתן וצריך למנוע.

המלחמה באלימות נגד נשים נמצאת כיום על השולחן, מאז נבחרתי לכנסת הגשתי שורת חוקים המבקשים להילחם בתופעה, אך לא די בכך. עלינו להבין כי כאשר בן זוג רוצח את בת זוגו מייצר המעשה אדוות שהן הרבה מעבר לאובדן הבלתי נתפס.

ארגון משפחות נרצחים ונרצחות הפועל מזה שנים רבות למען המשפחות שאיבדו את יקיריהן מנסה מזה מספר שנים לתקן את העיוות הקיים בחוק הירושה. "החוק המיושן גורם למשפחות עוול גדול", אמרה לי לרה צינמן יו"ר הארגון. לרה שבתה גנית נרצחה בשנת 1996 על ידי בן זוגה פועלת לשנות את המציאות במדינת ישראל, הארגון הוא עבורה מפעל חיים, "היות ומשפטי רצח נמשכים בארץ שנים רבות נוצר מצב שלא ניתן להוציא צו ירושה עד לתום המשפט, ובני המשפחה של הרוצח מוחזקים על ידו כבני ערובה" הוסיפה בכאב.

השבוע הגשתי לריקי ואופיר בכר את הצעת חוק הירושה. כשנפגשנו עמדו בעינינו דמעות. את חוק הירושה סיפרתי להן הגשתי לזכרה של אמכן, צר לי שלא זכיתי להכיר אותה. ריקי ואופיר סיפרו על מציאות יום יומית בלתי אפשרית, על כך שנאלצו לעזוב את מקום עבודתן כדי להתרוצץ בין בתי משפט ועל העובדה שמי שרצח את אמן גם ביושבו בכלא שולט בכול הקשור להיבט הכלכלי המשותף שהיה קיים ביניהם. שיתפתי אותן כי על פי החוק שהנחתי על שולחן הכנסת המציאות צפויה להשתנות, אדם שרצח את בת זוג לא יוכל לגעת ברכוש עוד משלב החשדות ברצח, ובנוסף לא ייהנו מנכסיו של הנרצח גם בני זוג שהתאבדו לאחר המעשה, וגם מי שנמצא כחולה נפש. את המחיר הכפול שמשלמות המשפחות, המציאות הבלתי נתפסת עמה אתן ומשפחות רבות נוספות מתמודדות חייבים למנוע, התיקון לחוק הירושה יחולל את השינוי.

הכותבת שרון רופא אופיר, חברת כנסת ממפלגת "ישראל ביתנו", חברה בוועדת הפנים והגנת הסביבה ויו"ר השדולה לקידום נשים בפריפריה.