בימים אלו, כשמשרד הביטחון מבקש להאריך את השירות הסדיר ואת שירות המילואים, ברור שטענה זו אינה נכונה. המצב הביטחוני חידד את הצורך לדון במתווה גיוס חדש, מתוקן ושוויוני. שינוי נוסף שחל בעקבות המלחמה הוא בהכרה של החברה החרדית שכוחות הביטחון אינם "אויב", והבנת חשיבותו לקיומנו כאן. 

בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה הגברים החרדים לקחו חלק בכל תחומי החיים: חינוך, תעסוקה, וגם בצבא. מעטים היו לומדי התורה שהצהירו כי 'תורתם אומנותם' ויכלו לקבל דחיית גיוס, שתכופות הובילה לפטור מוחלט בהמשך. שיעורם של אלו הלך וגדל, כמו גם מספרם האבסולוטי, עקב שיעורי הילודה הגבוהים בחברה החרדית.

מקום המדינה ועד שנת 1977 גדל מספר תלמידי הישיבות שהיו תחת הסדר דחיית הגיוס במתינות, ואחוז תלמידי הישיבה שהצטרפו להסדר מסה"כ שנתון הלידה היה כ-2% עד 2.5%. עם כניסת המפלגות החרדיות לקואליציה ב-1977 הוסרה המגבלה המספרית על דחיית השירות לתלמידי הישיבות, ומספרם זינק. ב-1993 היה אחוז תלמידי הישיבות ששירותם נדחה על פי הסדר "תורתם אומנותם" 5.8% מתוך כלל השנתון, וב-2005 – 10% מכלל השנתון.

במקביל לעליית מספרם של תלמידי הישיבות והכוללים המקבלים דחיית גיוס לצבא, ירד מספרם של הגברים החרדים המשולבים בתעסוקה. בתחילת שנות ה-60 היה שיעור המועסקים החרדים כ-86%. מתחילת שנות ה-80 ועד שנות ה-2000 ירד שיעור הגברים החרדים המועסקים, עד ל-35% בשנת 2002. מאז חלה עלייה בתעסוקת הגברים החרדים עד ל-55% ב-2023, וזאת בעיקר כתוצאה ממדיניות ממשלתית מקיפה שפעלה להגדלת התמריצים לעבודה, אולם שיעור התעסוקה ואיכותה הם עדיין נמוכים.

מעבר לטענות הנכונות לגבי הצורך בשוויון בחלוקת הנטל הביטחוני, ברור כי החקיקה הקיימת בהקשר של גיוס לצבא מהווה גם חסם מרכזי לתעסוקה של צעירים החייבים בגיוס ולרכישת הון אנושי לגברים החרדים. לפי חקיקה זו, גברים חרדים יכולים לדחות את שירותם הצבאי (עד גיל 26) ובתנאי שהם עוסקים כ 45 שעות בשבוע בלימודי קודש. ללא לימודי חול, ללא הכשרות מקצועיות, לימודים אקדמיים או תעסוקה. בגיל 26 מקבלים הגברים החרדים פטור סופי מגיוס, ואז הם רשאים לצאת לעבודה או לימודים, אך בשלב זה הם כבר נשואים עם ילד או שניים, כשהם פחות פנויים להשקיע בהון אנושי. תוצאת החקיקה היא הפחתת תעסוקה באופן ישיר ומניעת רכישת השכלה ומיומנויות רלבנטיות לשוק העבודה. ההצעה הנוכחית (שבינתיים הוסרה), להעלות עוד את גיל הפטור עד לגיל 35, היתה עלולה לפגוע דרמטית במשקי הבית החרדים עצמם. כיום בכ-40% מהם שני בני הזוג עובדים, ובמשקי בית אלו שיעורי העוני ופערי ההכנסה מול משקי בית לא-חרדיים נמוכים בהרבה. העלאת גיל הפטור תוריד את שיעורי התעסוקה של גברים חרדים ואת הכנסת משקי הבית החרדים ותעלה את שיעורי העוני והצורך במתן תמיכות וקצבאות.
 
יתרה מכך, צעד זה יפגע גם במשק הישראלי כולו ובמנוע צמיחה משמעותי, עם גריעתה של קבוצת אוכלוסייה גדולה משוק העבודה לתקופה של 9 שנים נוספות - שנים שבהן ניתן לצבור הון אנושי, ניסיון ומיומנויות, שמיתרגמות לפריון עבודה ולשכר גבוה יותר. כבר כיום, עוד לפני העלאת גיל הפטור ל-35, המגמות הדמוגרפיות צפויות להביא תוך 20 שנה לירידה של 5% בהכנסה מעבודה של משקי הבית ולירידה דומה בתוצר למשק בית, אם ההשכלה והתעסוקה בחברה החרדית (והערבית) יישארו כפי שהן כיום. לעומת זאת, אמצעי מדיניות שיעלו את רמת ההשכלה והתעסוקה של האוכלוסייה החרדית ובמיוחד של הגברים החרדים, יכולים להוביל לעליית הכנסת משקי הבית החרדים מעבודה ב-58% ולסגירת 80% מהפער בינם לבין משקי הבית היהודים הלא-חרדים.

עוד נציין כי ההצעה הנוכחית מעמיסה נטל גדול יותר על החברה המשרתת, והעובדת. הארכת משך זמן השירות יחד עם העלאת גיל הפטור תקטין הן את התעסוקה של גברים חרדים והן של האוכלוסייה היהודית הלא חרדית, תפגע בעסקים, ובצמיחה.

עמדת מכון אהרן היא שנדרשת הסרה של החסמים המשפטיים והתמריצים הכלכליים השליליים המגבילים את שילובם בתעסוקה של גברים חרדים צעירים, כולל הורדת גיל הפטור מגיוס ופתרון נושא השוויון בנטל באמצעות מתווה שירות צבאי ואזרחי. אנו מאמינים כי בניית מסלולים מתאימים לחברה החרדית שיש בהם תועלת כלכלית וחברתית לפרט ולמשק יכולה להעלות את שיעורי החרדים הבוחרים במסלול זה. על כן אנו ממליצים על העשרת מסלולי השירות הקיימים והוספת מסלולים חדשים, למשל במתווה של ישיבות הסדר בדומה לאלו של הציבור הדתי לאומי, ובמתווה של שירות אזרחי איכותי הכולל הכשרה מקצועית משמעותית.  בנוסף, התבוננות כוללת על אתגרי המשק וגם על צרכי הצבא, מחייבת להעניק לגברים החרדים כישורים מתאימים כולל נגישות ללימודי מתמטיקה ואנגלית לפני גיל 18, תוך קידום מסגרות חינוכיות ממלכתיות-חרדיות, תמריצים ותקצוב ללימודי מתמטיקה ואנגלית כולל בישיבות תיכוניות חרדיות, וקידום פלטפורמות דיגיטליות המותאמות לחרדים ללמידה מרחוק של מקצועות אלו עד לרמת הבגרות.
 
המלחמה הוכיחה כי כאשר ישנה מוטיבציה, הידברות והסכמה, גברים חרדים אכן מתנדבים להתגייס ביוזמתם. על פי דברי דובר צה"ל בשבועיים שאחרי פרוץ המלחמה, 3,000 גברים חרדים ביקשו להתגייס. מנתונים נוספים שאספנו, למוקד חרדים לנשק שאִפשר התנדבות ביטחונית (לאו דווקא גיוס), היו מעל חמשת אלפים פניות של גברים חרדים בשבועיים הראשונים למלחמה. אלפי חרדים הצטרפו לתפקידים תומכי לחימה בפיקוד העורף, זק"א, ארגוני ההצלה ועוד. ולכן, הצבא צריך ליצור מסגרות מותאמות, שאינן פוגעות באידאולוגיה ובערכי הקהילה. שילוב לימוד תורה ושמירה על מסגרות חרדיות, יוכל לסייע ולתמוך בתהליכים אלו לאורך זמן.

כדי לממש זאת יש להפוך את השיח הנהוג היום לשיח של תמריצים חיוביים ברמת הפרט, החברה והמדינה, ולנסות לממש את פוטנציאל התרומה של חרדים לצמיחה ולפריון העתידיים של המשק. המחקר הכלכלי מלמד שהיצע העבודה הוא גמיש, ופרטים ומשקי בית מגיבים לתמריצים כלכליים. אם יינקטו צעדי מדיניות מתאימים, העלייה בהשכלה, בתעסוקה ובהכנסה מעבודה שכבר קרו ב-20 השנים האחרונות יכולות להמשיך, והן יביאו להמשך צמצום הפערים בין משקי הבית ולצמיחת המשק. לעומת זאת, היעדר מדיניות מתאימה ובמיוחד יישום תמריצים שליליים עלולים לעצור את המגמות הנוכחיות ואף להסיט אותן לאחור. מימוש התוכנית צריך להיעשות תוך שיח עם החברה החרדית, ולהיות מלווה ביעדים מדידים ובבדיקת אפקטיביות.

עוד ב-

הפוליטיקאים הקרביים ביותר: באיזו מפלגה שירתו הכי הרבה מטכ"ליסטים?

לכתבה המלאה

הכותבות: ד"ר הלה אקסלרד, מנהלת המרכז למדיניות כלכלית של החברה החרדית במכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן וד"ר טלי לרום, חוקרת בכירה במכון אהרן