מגישת קשת 12 ואושיית האינסטגרם מעיין אדם, שיתפה אמש (שני) בכאב את עוקביה במותה של אחותה הקטנה מפל, שחגגה בשבת האחרונה במסיבת הטבע סמוך לרעים, לפי עדותו של בן זוגה של האחות שהיה עימה והצליח לשרוד את המתקפה, כאשר מי שבחר כעת לשלוח את תנחומי הוא יריבה של אדם לאחרונה ב'מטבח המנצח VIP' העיתונאי חיים לוינסון.

לוינסון כתב בחשבון הטוויטר שלו כך: "לא יצא לי להכיר את מפל אדם. אבל כן יצא לי לאחרונה לבלות שעות עם אמא שלה יונה ואחותה מעיין. והתובנה מכה איזה אדם איבדנו לברברים, לא צריך להכיר אישית. מספיק את האמא המקסימה, להבין את גודל האסון. הרבה שאלו אותי איך היה עם מעיין ב-MKR, אמרתי שהיה ממש כיף, אבל עזבו מעיין, יונה, זה הדבר האמיתי. התאהבתי. איזה אישה. יש את האנשים האלה שאתה ישר מרגיש לידם נעים ובית. כל כולה טוב לב, צנועה, שקטה, חכמה, מקשיבה. עם סיפור חיים לא פשוט ואחת שנלחמת על הילדים שלה שכל אחד יהיה דבר".

"בתוכנית יונה רצתה לעשות כבוד לאוכל של אמא שלה, פאני. הקטע הזה לא שודר, אבל אמרתי שם שקיבלתי את האוכל, הרגשתי באמת בית של שנות השבעים, ליד שולחן הפורמייקה הירוק, וזה מרגיש כמו בית. אוכל של בית, אהבה של בית. זה מה שיונה לקחה מאמא שלה, וזה מה שהעבירה הלאה לילדים שלה. כל אחד מהילדים שלה, בעולמו, הוא הצלחה. הוא הישראלי הטוב והיפה. במשך השנים קצת ממעיין על אחותה הקטנה. איך התגאתה שהלכה לקורס טיס, על הטיול המשותף שעשו במקסיקו אחרי השחרור. ומעיין כתבה על זה שעכשיו עברה לגור עם החבר שלה, להתחיל בית. כמו אמא, כמו סבתא. להתחיל לבנות את הדבר הזה שהוא היסוד שלנו. ופתאום לראות בטלוויזיה את הילדה היפה הזו, ולדמיין אותה שוכבת מתחת למשאית עם חבורת תתי אדם שיורים בה שוב ושוב לוודא שמתה. מה יש לומר. נוחי בשלום על משכבך מפל".

אדם, שנעדרה מהרשתות החברתיות מאז החלה המלחמה, העלתה סטורי ראשון וכתב, "בצהריי יום שבת מול הנוף הפסטורלי הזה, מפל התינוקת שלנו התחבאה מתחת למשאית והעמידה פני מתה. שעות היא החזיקה מעמד ולא זזה עד שמחבלים ביצעו בה וידוא הריגה. זו התמונה האחרונה, זה הטלפן שלה. רואים ומריחים ממנו את הקרב. היא ורועי בן הזוג שלה, עברו לגור יחד השבוע והיא הייתה המאושרת באדם".

"הוא שכב לצידה, חטף כדורים בגב, ושרד לספר לנו איך היא מתה בזרועותיו. כמו כל משפחת השכול טרם נמסרה לנו הודעה רשמית, אנחנו תלויים בין חיים ומוות, בין תקווה וסוף העולם. שבורים, מפורקים לרסיסים, כאב שלא ידעתי שיקים. מיחלו לי שלא הצלחתי לאסוף את עצמי כדי לדבר או לפעול עד עכשיו. אנחנו חייבים לעצור את הדימום ולנצח. אח"כ נלקק את הפצעים".

עוד ב-

מלחמת 'חרבות ברזל': נפילות באשקלון ואשדוד, שני פצועים קשה

לכתבה המלאה