התנועה הרפורמית והתנועה המסורתית הגישו תביעה לבית משפט השלום בירושלים נגד ערוץ 14 בשנת 2018. בתביעה נטען כי מאז החלו שידורי הערוץ באוגוסט 2014 כערוץ ייעודי לשידורי מורשת ישראל, הודרו לחלוטין ובכוונת מכוון נציגים ותכנים רפורמיים וקונסרבטיביים משידורי הערוץ - וזאת בניגוד להוראות חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים (התשס"א–2000).

ביום 10.1.2023 ניתן פסק דינו של השופט אלעד לנג אשר קיבל את התביעה, קבע כי התנועות הופלו על ידי הערוץ בניגוד להוראות חוק איסור הפליה, וחייב את הערוץ לשלם לתובעות את מלוא סכום התביעה - סך של 132,480 שקלים, וכן סך של 26,624 שקלים בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד.

פסק הדין קבע שקיומן של אפשרויות משפטיות נוספות לקבלת סעדים בטענת הפליה אסורה, לרבות סעדים במישור המנהלי והחוקתי, אינה מוציאה את האפשרות לקבלת סעדים מקבילים במישור האזרחי.

באשר לטענת הערוץ כי התנועות עושות שימוש בחוק איסור הפליה לצורך שירות מאבקן הפוליטי-אידיאולוגי עם הממסד הדתי המסורתי, קבע בית המשפט כי אין כל פסול בניהול "מאבק פוליטי-אידיאולוגי" באמצעים משפטיים כגון הגשת תביעה מכח חוק איסור הפליה.

בית המשפט עמד על כך שמעצם העובדה שהערוץ קיבל לידיו מהמדינה זכות מונופוליסטית להקים ולשדר ערוץ ייעודי לשידורי מורשת ישראל המהווה משאב ציבורי, חלה עליו חובה להציג בשידורים עמדות מגוונות לאורך הקשת הדתית-חילונית ובתוך כך לתת מענה, ולמצער התייחסות נאותה, לכל קהל צופי הערוץ גם כאשר ברור כי לא כולם מחזיקים בהכרח באותן דעות אורתודוכסיות בהן מחזיק הערוץ. חובה שכזו הינה נגזרת ישירה של הזכות לשיווין, צדק והגינות.

לתנועות נפסק הסכום המקסימאלי הקבוע בחוק בגין פיצוי ללא הוכחת נזק וזאת לאור עוצמת ההפליה שננקטה כלפיהן והעובדה שהדבר נעשה בכוונת מכוון, ממניעים אידיאולוגיים, או למצער מפרשנות המנוגדת באופן מפורש להוראות רישיון השידור שניתן לערוץ.

יצוין, כי זו הפעם הראשונה בה הגישו התנועות תביעה בגין הפלייתן בהתבסס על הוראות חוק איסור הפליה.

עוד ב-

ערוץ 14 מקבל גיבוי מהממשלה: "בוש ונכלם שהם נקנסים"

לכתבה המלאה

עו"ד אורלי ארז לחובסקי ועו"ד אורי נרוב מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה ייצגו את התנועות.