מלחמת חרבות ברזל חשפה את החברה האזרחית בישראל במלוא תפארתה – ישראלים טובים, מכל שכבות החברה, מגויסים בחזית ובעורף ומפגינים רוח התנדבות מרשימה ומעוררת השראה. הרוח הזו מורגשת במיוחד בקרב צעירות וצעירים אשר לוחמים בחזית או מתנדבים בעורף בעזרה לחקלאים, במשלוח ציוד ומזון לחיילים, בהפגת בדידותם של קשישים, בדאגה לאנשים עם צרכים מיוחדים, בתמיכה ובליווי משפחות המפונים ועוד.

ההקרבה עצומה. הצעירים בחזית עזבו משפחות, עבודות ולימודים לטובת המאמץ המלחמתי. רבים מהם יידרשו להשלים פערים בלימודים האקדמיים, שממשיכים להתקיים בזמן שהם שומרים על ביטחוננו. אולם, בזמן שהדור הצעיר מפריך את הסטיגמה השלילית והכוזבת שדבקה בו ונרתם לטובת המדינה בכל דרך אפשרית, ממשלת ישראל לא עושה מספיק כדי שאותם צעירים יוכלו להמשיך לחיות כאן – לאחר שתסתיים המלחמה – בביטחון, בתקווה, בסביבה מעצימה ומקדמת וברווחה כלכלית.  

דוגמה "נהדרת" לכך היא הכוונה של משרד האוצר לקצץ כמיליארד שקל (בנוסף לקיצוץ הרוחבי במשרדי הממשלה) מתקציב משרד החינוך. במקום להוסיף משאבים למערכת המורעבת ממילא שצריכה ותצטרך להתמודד עם אתגרים רבים – כמו הטיפול בהיבטים הרגשיים שילוו את ילדינו -  מכרסמים ומקצצים בה. מי שישלמו את המחיר הם הילדים של כולנו שיקבלו מערכת חינוך חבוטה, חלשה ומרוסקת. כן, אין מנוס מגזירות שיממנו את הוצאות המלחמה, אך לפני שפוגעים אנושות במערכת החינוך מן הראוי לבטל משרדי ממשלה מיותרים ולקצץ הרבה יותר בכספים קואליציוניים שלא נוגעים ישירות לצורכי המלחמה. 

 

לצד הקיצוץ בחינוך, הבעיות הקבועות שעימן מתמודדים הצעירים – בדיור, תעסוקה, יוקר המחיה ועוד -  לא הולכות להיעלם. להיפך, הן ילכו יעמיקו בצל המציאות הביטחונית.  הקיצוץ הרוחבי בתקציבים של משרדי הממשלה, ובהם משרדי העבודה והרווחה, השיכון והבריאות, יפגע בכולנו, בדגש על הדור הצעיר שיתקשה עוד יותר להשתלב במעגל העבודה, להגיע לדירה, לעמוד בשכר הלימוד ולשרוד את המציאות הכלכלית, שהייתה לא פשוטה גם לפני המלחמה. ועוד לא דיברנו על הליך השיקום הנפשי לצעירים שחוזרים מהחזית ולאלו שראו וחוו את אסון ה-7 באוקטובר. 

 

הדור הצעיר מגויס בחזית ובעורף לטובת החברה בישראל. אני רואה זאת בכל הארץ וכמובן בעיר שלי, גבעתיים, שבה צעירים וסטודנטים לוחמים בחזית והשאר מתנדבים בגיוס תרומות, במשלוחי אוכל לחזית, בסיוע לחקלאים ועוד. כולם נושאים בנטל, תוך הקרבה עצומה ובכל מקום שצריך. כשהמלחמה תסתיים, ולאחר שהחיילים והמילואימניקים ישובו הביתה למשפחות שלהם, למקורות הפרנסה שנפגעו או לספסלי האקדמיה - נזדקק יותר מתמיד למרכזי הצעירים בערים ולהגדלת ההשקעה בהכוונה אקדמית ותעסוקתית.

רק לאחרונה דיווחנו כי אלפי סטודנטים העובדים במשרה חלקית, שגויסו למילואים ושכרם עלה, עלולים לאבד את זכאותם להנחה בארנונה (הטבה בשווי אלפי שקלים), על רקע החישוב מחדש של רף הזכאות להנחות. במקרים שכאלה המדינה מוכרחה להתערב, למען חיילי המילואים, אשר ראויים מאיתנו למלוא ההוקרה והתמיכה. התקציב הבא חייב להציב בעדיפות עליונה את הצעירות והצעירים בישראל, שנושאים בעיקר הנטל ומהווים את העתיד של כולנו.

התקציב שעומד על הפרק לא מספק את המענה הנדרש לאוכלוסייה הצעירה, לא מבטיח להם עתיד יציב ואופטימי, ומתעדף שיקולים סקטוריאליים-פוליטיים על פני האינטרס הלאומי.השרים וחברי הכנסת מוכרחים לשנות כיוון, לתקן את הטעון תיקון, ולבנות תקציב אחראי, צופה פני עתיד, ששם את הצעירים שלנו במרכז. 

עוד ב-

ביל אקמן ורעייתו רוכשים 5% ממניות הבורסה לניירות ערך בתל אביב

לכתבה המלאה

הכותב הוא סגן ראש עיריית גבעתיים ויו"ר רשימת "צעירים פלוס"