בארץ

איש השב"כ לשעבר בחשיפה דרמטית: "רק כך נבטיח את עתידנו כעם"

איש השב"כ לשעבר, דביר קריב, בטור מיוחד ל-ice: "צום גדליה מזמן לנו הזדמנות להרהר בסכנות הפילוג והשנאה, וללמוד מהעבר. זו קריאה להתחייב מחדש לבניית חברה מאוחדת וסובלנית, המכבדת את המגוון שבה"

דביר קריב | 6/10/2024 21:17

מלחמת חרבות ברזל (צילום פלאש 90/ מיכאל גלעדי, shutterstock)

צום גדליה, החל היום, מציין אירוע טראגי בהיסטוריה שלנו - רצח גדליה בן אחיקם, הרצח הפוליטי הראשון בתולדותינו. גדליה מונה על ידי הבבלים לשלוט ביהודה לאחר חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס.

ההקשר ההיסטורי מורכב. לאחר חורבן בית ראשון, הבבלים הגלו חלק גדול מהאוכלוסייה היהודית. גדליה, שנבחר לנהל את השארית שנותרה בארץ, ניסה לשקם את החיים תחת השלטון הבבלי ועודד פליטים יהודים לשוב.

אולם, קבוצת מתנגדים בראשות ישמעאל בן נתניה, ממשפחת המלוכה, ראתה בגדליה בוגד. ישמעאל רצח את גדליה ואנשיו במהלך סעודה במצפה. רצח זה, שנבע ממאבקי כוח וקנאות לאומית, סימל את סוף השלטון היהודי בארץ ישראל לתקופה ארוכה.

אלימות אידאולוגית ורצח פוליטי אינם זרים לנו גם כיום. רצח רבין ז"ל עדיין פצע פתוח במובנים רבים. שני אירועים אלה, המרוחקים באלפי שנים, ממחישים את הסכנה הטמונה בשנאת אחים ובפילוג פנימי עמוק.

החברה הישראלית מתמודדת עם קרעים עמוקים בין קבוצות שונות, וכל זאת תוך כדי לחימה ב-7 זירות כנגד אויבינו כבר שנה שלמה. הפערים נראים בלתי ניתנים לגישור. כשהם מלובים ברטוריקה קיצונית ושנאה, הם מאיימים על חוסננו ועתידנו.

השנאה הפנימית היא רעל המחלחל למרקם החברה, מפורר את הסולידריות ומערער את יסודות המדינה. היא מובילה להקצנה, לאלימות, ומונעת דיאלוג בונה ופתרון בעיות אמיתי.
חשוב להבין כי שנאה אינה בלתי נמנעת. זוהי תגובה רגשית שחייבים לטפל בה. ההתמודדות מתחילה בחינוך לסובלנות, הקשבה לאחר, וניסיון להבין נקודות מבט שונות.

על מנהיגי הציבור מוטלת אחריות כבדה להוביל לפיוס וגישור. עליהם להדגיש את המשותף, לקדם שיח מכבד ולגנות הסתה. כל אחד מאיתנו יכול לתרום למאמץ זה בפתיחות לדיאלוג, תוך זכירה כי מחלוקת לגיטימית, אך שנאה - לעולם לא.

תפקיד המנהיגות בטיפול בשנאה ובפלגנות קריטי. לפני רצח גדליה, לא היה מי שקרא לאחדות וגינה קיצוניות, מה שאולי היה מונע את הרצח. גם כיום חסרה אמירה ברורה מההנהגה הקוראת לאחדות ומגנה קיצוניות, מה שמגביר את החשש מהישנות רצח פוליטי. על המנהיגים לזכור כי מילותיהם ומעשיהם יכולים לאחד או להבעיר. עליהם לבחור בדרך המאחדת ולהוביל בדוגמה אישית, דבר שלצערי לא קורה.

צום גדליה מזמן לנו הזדמנות להרהר בסכנות הפילוג והשנאה, וללמוד מהעבר. זו קריאה להתחייב מחדש לבניית חברה מאוחדת וסובלנית, המכבדת את המגוון שבה. רק כך נבטיח את עתידנו המשותף כעם וכמדינה.