הבחירות לרשויות המוניציפליות מביאות את הזירה המקומית למרכז המציאות הישראלית, ונראה שבזמן מלחמה ולאחר תקופת הקורונה מובן שלא מעט ישראלים מבינים את משמעות השפעתה של העירייה המקומית והעומד בראשה על חיינו.

אחד המאבקים המעניינים ביותר שהתקיימו וימשיכו להתקיים לסיבוב השני בבחירות לרשויות המקומיות, נעשה אי שם הרחק מתל אביב או ירושלים, בעיר אריאל, המונה כמעט 20,000 אזרחים שכנראה בעצמם לא ידעו שיהפכו למספר שעות בודדות, לזירת ההתגוששות החמה והמעניינת ביותר של הבחירות המקומיות.

מה לא היה לנו, תככים, מזימות ואיומים על מועמדים איש הבידור וחבר הכנסת לשעבר אורן חזן מול סגן מפקד יחידת דובדבן ואיש החינוך יאיר שטבון. קרב בין הפכים אישיותיים. על זהות ישראלית.

בזמן שתרבות ״הסלב״ עם אלפי העוקבים והתואר הצהוב של ״זוכה האח הגדול״ מנסה למנף את כוחה הוויראלי להשתלטות על כיסא ראש העיר, אל מול מתמודד אנונימי בהשוואה, איש עשייה מוכח שחזר מארבעה חודשי לחימה ביחידת דובדבן וחווה בגופו (מעבר לחברים פצועים וסכנת חיים) את האחדות הגדולה הנמצאת בשדה הקרב וטרם הגיעה בעוצמתה לישראליות המתוקשרת. היא פשוט עדיין נלחמת.

מדהים לראות שהמאבק המקומי הזה , בין הדמויות, המפקד מול הדמות הצבעונית חסרת ניסיון ניהולי (מעבר לניהול חנות שווארמה) מציגה בעצם קרב ישראלי גדול הרבה יותר מהנראה לעין, של זהות על ערכים והתפכחות ממה שהיה פה עד ה6 באוקטובר.

החברה הישראלית נמצאת בצומת דרכים, וככל שהזמן עובר ומראות הקרב נשכחים, חריטת הביזיון הלאומי של החטופים לאט משתכחת כשהחברה הישראלית נראית מבחוץ כאילו המשיכה כרגיל אבל עמוק מבפנים היא כולה מבעבעת

עם כל הכבוד לחגיגת הדמוקרטיה, יום הבחירות לרשויות המקומיות, משמש בשנים האחרונות כסמל ישראלי לשחיתות. ישראל שנמצאת במקום הראשון בעולם ביחס השליטה הקיצוני של ראש הרשות למול חברי המועצה (על פי סקר אקדמאי מ2006 שבחן 40 ארצות ותשעה אספקטים של אחריות) ובזמן שראש הרשות הוא גם ראש הממשלה וגם יו״ר הכנסת הפרצה קוראת לגנב.

אזרחי ישראל המתפקחים מחויבים לעבור שלב, ולהבין שאנו צעירי ולוחמי אסון אוקטובר פשוט לא נוכל לחזור אחורה לתקופת אנשי הג׳ובים ואנשי ה״שמור לי ואשמור לך״ וזה נכון, אנו בשולה של תקופה ישנה וטרם הושלם ניקוי האורוות, אבל ברור (במיוחד למי שנלחם) בארבעה חודשים האחרונים שהמציאות הישראלית כבר הסיטה את ההגה,  וכמו נושאת מטוסים ענקית אנו מתקשים לראות את השינוי בעיניים ובאופן מידי את תוצאות

השינוי עתיד לקרות בפתרון לבעיית הגיוס הישראלית והשוויון בנטל, ויגע גם בשורשים של השחיתות המקומית והארצית ובפצעים שטרם נגענו בהם. צעירי דור הניצחון לא פועלים עבור ערכים נסתרים ועמומים, ככה זה כשהמוות נמצא מעבר לפינה והמדינה עוברת דורית לרשותנו מציאות ישראלית ציונית חדשה, שכנראה לא יכלה לבקוע בלא טרגדיה לאומית. 

מציאות בה לכולם באמת יש מקום רק עם חובות וזכויות. במדינת החדשה מנהיגים ראויים יקבלו את הכוח להנהיג, כאלה שטובת ארצם מובילה אותם. אני לא תמים, תפקידים ימשיכו לחלק ואינטרסים ימשיכו להוביל, כך זה בעולם הפוליטי ומי שאינו יודע לשאת ולתת על חזונו ועקרונותיו לא מתאים לזירה.  אבל המחשבה של אנשי הפוליטיקה הישנה ממשיכים כאילו שום דבר לא קרה היא חוסר הבנה של דור הניצחון ושל רוח התקופה.

בזמן שאלפים נלחמו, והזמן עמד מלאכת, בזמן שקברנו חברים וליווינו פצועים בבתי החולים בנפש ובגוף, בזמן שאלפי ישראלים עדיין חיים בהסדרי דיור ארעים ולא בביתם. ובמיוחד אחרי שביזו אותנו ואת נשותינו. זאת כבר לא בחירה מוסרית אלא מלחמת עקרונות.

עוד ב-

אורן חזן ראש העיר? דרמת ענק בבחירות באריאל

לכתבה המלאה

שבענו מהמרעיש התורן שצורח: ביטחון ביטחון !
למרות שהוא בעיקר מומחה בלצבור לייקים אצל קהלים מסוימים.  בלי לדעת ולא בשמץ על מה הם מדברים… זהו זמן אמיתי למעשים. אי שם מעבר לקו הירוק ישנה הזדמנות לשינוי קטן שמעיד הרבה על החברה הישראלית ועל הקו האדום שהיא תציב למנהיגיה ולזהותה החדשה.